אניה ליוותה את מקס אל בית המשפט. היום היה עליו להעיד בו.
"אני לא מבינה למה החלטת לפעול נגד כל מה שתכננו", אמרה.
"כי אם אני לא אשם, ואני לא מתכוון לקחת על עצמי את האשמה".
"כל הראיות מצביעות על כך שאתה עשית את זה!"
"לא כולן", אמר מקס, "אלזה גילתה משהו במחקרים של ביל, ודאגו להיפטר ממנה. מישהו כאן מסתיר משהו".
"הייתי שמחה אם היית משתף אותי במחשבה הזאת. לא היה לי זמן להתכונן ולהכין לך הגנה חדשה, ואני אצטרך לאלתר את כל מה שנעשה מעכשיו".
"לא חשבתי על זה בעצמי עד שהיינו בדרך לבית המשפט. כשעמדתי מול הקבר שלה והבנתי סופית שהיא איננה, כנראה שזה בכול זאת שינה בי משהו".
"זה לא חשוב עכשיו", אמרה אניה, "כשנגיע לבית המשפט, אנדרוס קינג ואני נחקור אותך. עד שנסיים אני צריכה להחליט מה עושים. אני מקווה שאתה מבין שזה לא יהיה קל".
"העיקר שהצדק ייצא לאור".
אניה נאנחה. "כנראה שבאמת איבדת את הזיכרון, אם אתה לא יודע שהצדק לא תמיד יוצא לאור".
= = = = =
בין ההרים של חצי האי סיני, הבחינו דניאל וחסן במבנה גדול ומבודד. כשהתקרבו מעט, המבנה נראה יותר כמו אוסף של כמה בתים קטנים בתוך חומה גבוהה.
"כמעט הגענו", אמרה דניאל.
"מה המקום הזה?"
"ג'בל מוסא. אתה יודע מה זה אומר".
חסן ידע, כמובן, שבערבית פירוש השם הוא "הר משה", ושמיקומו בסיני כנראה מעיד על משמעות מסוימת מאוד. למרות זאת זה לא הסתדר לו.
"חשבתי שאף אחד לא יודע היכן בדיוק ממוקם הר סיני האמיתי".
"ג'בל מוסא תמיד היה אחד מההשערות", אמרה דניאל.
"אבל כמו שאת אומרת, אלה רק השערות".
"לא הפעם. הפעם אני יודעת בוודאות שזה היעד שלנו, כי איזיס יודעת שלכאן היא הגיעה מהעולם האחר, ומכאן אפשר להשיב אותה אליו".
"אז למה כל המסע הארוך? אם איזיס כבר הייתה כאן, יכולנו פשוט לקפוץ לכאן תוך שניה".
"אנחנו צריכים להימנע כמה שאפשר מלהשתמש בכוחות מיוחדים, או להקים רעש בעצמנו", אמרה דניאל, "לפי מה שאיזיס אומרת, בהר הזה שוכנת מפלצת".
"מפלצת?! את מתכוונת כמו החתולים?"
"דומה, אבל הרבה יותר גרוע. אם אנחנו לא רוצים למשוך את תשומת לבה, נצטרך להמשיך מכאן לאט ובזהירות".
והם אכן האטו את קצב התקדמותם, והמשיכו להתקדם לעבר ג'בל מוסא.
= = = = =
אחרי שמקס עלה על דוכן הנאשמים ונשבע לומר את האמת, את כל האמת ורק את האמת, ניגש אליו אנדרוס קינג.
"מר דרווין, האם אתה זוכר את מה שקרה ביום שבו התייבש אגם מאי?"
"לא", אמר מקס.
"האם אתה יודע על מישהו שזוכר את מה שקרה באותו יום?"
"לא".
"האם אתה מכיר ראיות אחרות שביכולתנו להסתמך עליהן, מלבד הסרטון שבו אתה מתועד וכולנו ראינו?"
"אני לא חושב שמתפקידי לספק את הראיות. אם אתה מחפש אשמים, נטל ההוכחה הוא עליך".
"מבחינתי וגם מבחינת המשטרה, הסרטון הוא אכן ראיות מרשיעות, ולא נראה שיש לך דרך לסתור אותן".
"מה עם לחקור מה קרה לאלזה קוצ'רובה?"
השאלה תפסה את אנדרוס לא מוכן. הוא השתהה לרגע, אך התעשת מייד.
"מותה של דוקטור קוצ'רובה הוא אירוע מצער ופשע חמור, אבל אינו רלוונטי למקרה שלך עד שיוכח אחרת".
"אתם לא חוקרים אותו כמו שצריך. היא בבירור נרצחה מפני שגילתה משהו שלא הייתה אמורה לגלות על צוות מגמה".
"מעורבותו של צוות מגמה במקרה לא הוכחה", אמר אנדרוס, "איננו יכולים להאשים שום אדם או ארגון בפשע, רק משום שהפשע משרת לכאורה את האינטרס שלו. אני אשאל בצורה ברורה: האם יש לך ראיות שסותרות את הסרטון שראינו מוקדם יותר, שאינן קשורות לממצאים שאולי קיימים ואולי לא בקשר לרצח אלזה קוצ'רובה או לצוות מגמה?"
מקס נשם עמוק. "לא", אמר.
"תודה. כבוד השופטת, התביעה סיימה".
= = = = =
כשהשמש התחילה לשקוע, המבנה לרגלי ג'בל מוסא כבר היה קרוב מאוד. אחריו ציפתה להם העפלה של אלפיים מטרים לפחות אל פסגת ההר, אבל היא לא הדאיגה אותם כעת. כפי שדניאל הסבירה, על פסגת ההר ישנו מזבח, שם יהיה עליהם להקריב משהו מן העולם האחר כדי לפתוח את השער אליו.
"איך זה שאיזיס יודעת את כל זה?"
"היא ראתה מישהו עושה את זה בעבר. ככה היא כנראה הגיעה הנה מלכתחילה".
הם המשיכו להתקדם, כשלפתע רעם מהדהד נשמע במרחק מאחוריהם. זה לא היה הגיוני שזה יהיה רעם כאשר כבר אין בעולם מים או עננים, ולכן הם הסתובבו לראות מה מקור הרעש. במהרה, על שביל עפר בין ההרים שהקיפו אותם הופיע אופנוע גדול ועליו רוכבת שזיהו מייד.
"אוי לא!" קרא חסן.
"איזיס, קחי אותנו לראש ההר!"
איליה קפיטולינה כבר שלפה אקדח וירתה, אבל היריה הראשונה שלה החטיאה, וביריה השניה הם כבר היו על פסגת ג'בל מוסא. הם הביטו למטה וראו את צלה הארוך ממשיך להתקדם אליהם כאילו לא קרה דבר, כאילו היא רגילה לראות אנשים נעלמים לנגד עיניה ומופיעים במקום אחר. במהירות של האופנוע, יעמדו לרשותם דקות בודדות בלבד עד שתגיע אל פסגת ההר, וגרוע מכך, הרעש שהקים הוא בדיוק מה שרצו להימנע ממנו.
"מהר, איפה ענף הסנה?" שאל חסן.
"הוא אצלי, השאלה היא איפה לשים אותו?"
ההר הסתיים ברחבה שטוחה שעליה עמדו כעת. שני מבנים קטנים היו עליה, אבל מלבדם לא היה שום דבר שנראה כמו מזבח.
"את תבדקי את המבנה עם הגג המשופע, ואני את זה עם הגג השטוח".
דניאל רצה לעבר אחד המבנים, שנראה כמו בית קטן, בזמן שחסן מיהר לכיוון השני. כשהתקרבה אליו הבחינה בצלב על הגג, ודניאל הבינה מייד שזו כנסיה. גם כשנכנסה אליה ראתה את הציורים הצבעוניים המאפיינים כנסיות, מכוסים באבק רב שנצבר עליהם בשנים האחרונות. דניאל ידעה שבתוך כל כנסיה צריך להיות מזבח, ושלמרבה המזל, כל הכנסיות בנויות בצורה דומה. היא מצאה את המזבח במהרה בדיוק במקום שבו הוא אמור להיות, והניחה עליו את ענף הסנה.
= = = = =
אניה התקרבה אל דוכן הנאשמים.
"מר דרווין, ספר לנו מה אתה יודע על מותה של אלזה קוצ'רובה".
"אני מתנגד!" אנדרוס קם על רגליו, "זה לא קשור למקרה!"
"הנאשם טוען שזה קשור, ההתנגדות נדחית", אמרה השופטת.
"דוקטור אלזה קוצ'רובה טיפלה בי כשהתעוררתי מהתרדמת. לפני כשבוע, היא ואני ועוד שני אנשים שנמצאים כאן שמענו מפיו של חוקר הפוקימונים ביל את המחקר שלו על בריאת העולם. הסקנו מכך שצוות מגמה כנראה מנסים לתפוס את הפוקימון האגדי גיראטינה, אם כי לא ידוע לנו למה ואיך. למחרת אלזה ביקשה ממני את המחקר על הפוקימון האגדי גראודון, שגם אותו צוות מגמה מנסים לתפוס. באותו ערב היא נרצחה".
"האם נוכל לקרוא את המחקרים?" שאלה ויויאן.
"לצערי הם נעלמו לאחר מותה של דוקטור קוצ'רובה, והם אינם קיימים בצורה דיגיטלית", אמר טומוהירו.
"אם ההגנה של מקסוול דרווין תלויה לדבריו בממצאי החקירה אודות מותה של אלזה קוצ'רובה, אני מבקשת לזמן הנה את כל מי שיוכל לספק פרטים, ובפרט את ביל".
"ביל כבר נמצא במאוויל", אמר טומוהירו, "הוא מעוכב לצורך החקירה".
"מצוין. בינתיים, האם יש להגנה שאלות נוספות אל הנאשם?"
"כן", אמרה אניה, "מר דרווין, האם אתה זוכר שביצעת את הפשע?"
"לא", ענה מקס.
"תודה. כבוד השופטת, ההגנה סיימה".
= = = = =
דניאל הביטה בענף המונח על מזבח הכנסיה. דבר לא קרה.
בהתחלה דניאל חשבה שיהיה עליה לשרוף את הענף, כמו כל קורבן אחר ששמעה עליו. היא הדליקה גפרור, והענף אמנם עלה באש, אך לא נשרף. כמובן, חשבה דניאל, זה עץ שלא נשרף ואין לה מושג איך להשמיד אותו בשום צורה אחרת. היא התחילה לחשוב מה כדאי לעשות, כשלפתע האדמה התחילה לרעוד, ואבנים קטנות התחילו להתמוטט מגג הכנסיה.
"איזיס, בואי נעוף מכאן!"
הן ברחו החוצה בריצה, בדיוק כאשר חסן יצא מהמבנה השני. רעש נורא נשמע מתחתיהם, והם הביטו הצדה לראות את צלע ההר נשברת. היצור שיצא מתוכו בהחלט לא נראה כמו חתול, אבל גם לא כמו שום דבר אחר שראו בעבר: גובהו היה כפול מגובה אדם, גופו השחור מכוסה לוחות שריון אדומים, קוצים בוקעים מכול עבר, וכשפער את פיו לשאגה אדירה, סילון אש נורה ממנו והאיר את השמיים. ואז זוג עיניו הצהובות ננעצו ישירות בהם.