פרק 50 – חור שחור!
(זארה)
אחרי שסיימתי עם זארק והשארתי אותו קשור ומחוסר הכרה מאחורי איזה סלע, והלכתי לעזור לאחרים.
המצב לא היה טוב משום בחינה.
בזמן שאמה וריי הצליחו איכשהו להתמודד נגד אמבר וריינאק, לאיוס ואלה היו לחלוטין בבעיה.
לאיוס השתמש בסוואמפרט וברייפריור שלו בזמן שאלה השתמשה בפלייגון, סרפריור וטוגקיס.
טוגקיס השתמש בכנפיים שלו ושילח מתקפות חיתוכי אוויר לעבר החיילים, פלייגון התעופף ביניהם והרים אחדים מהם באוויר, זורק אותם אחרי כמה רגעים.
סרפריור זימן סופות עלים אכזריות שהעיפו לפחות שלושה חיילים באוויר, רייפריור וסוואמפרט פשוט הסתערו לעבר החיילים והעיפו אותם באוויר עם הגוף שלהם.
אבל זה לא הספיק, על כל חייל שהם הוציאו מכלל פעולה שניים נוספים נכנסו.
היה להם פוקימונים כמו האונדום, ארבוק, וויזינג, קאמרופט ועוד הרבה פוקימונים שנמצאים בשלב ההתפתחות האחרון שלהם.
לפתע נשמע קול נפץ אדיר מהכיוון של ריי ואמה.
היא פוצצה הפעם את מגנזון שלה, מוציאה מכלל שימוש את אקספלוד וצ'ריזארד של ריי.
אם אני אעזור לאמה וריי ביחד נוכל לעזור ללאיוס ואלה ולהביס את החיילים, זאת התוכנית היחידה.
בדיוק כשבאתי להסתובב שמעתי קול מוכר, "את לא הולכת לשום מקום, אחות מחורבנת", אמר זאק כשלידו הסקולופיד שלו.
הוצאתי את לאקסריי, "נשיכת אש!" קראתי אבל סקולופיד התחמק בלי בעיה מהמתקפה וחבט בלאקסריי עם זנב זוהר בצבע סגול.
"מה אתה רוצה גוש טימטום?"
"אני חושב שאנחנו צריכים לבלות קצת ביחד… את יודעת… זמן איכות בין אח לאחותו", אמר בחיוך מחורבן שעיצבן אותי.
לאקסריי בינתיים נעמד בחזרה והיה עצבני עוד יותר ממה שהיה קודם לכן.
הרגשתי בדיוק כמוהו.
= = = = =
(ריי)
ריי ואמה החזירו את אקספלוד וצ'ריזארד לפוקדורים, והוציאו את עוד שני פוקימונים.
היה מסוכן להוציא יותר נגד ההתפוצצויות של אמבר.
ריי הוציא את קרוקודייל ואמה הוציאה את הקרובאט האימתני שלה.
'זה לא טוב', חשב לעצמו ריי. נשארו לכל אחד מהם שלושה פוקימונים, לאמבר נשאר מספר דומה אבל ריינאק לא הפסיד שום פוקימון עד עכשיו, והפיצוץ בקושי פגע בבישארפ שלו, שהיה עשוי מתכת חזקה.
אמבר הוציאה פוקימון בצבע אדום, עם צבתות במקום ידיים, כנפיים קטנות מחוברות לגופו המתכתי בגב, סיזור.
"גליוטינה", אמר ריינאק והבישארפ שלו התכונן להנחית על המתקפה על קרוקודייל, אבל ריי היה מוכן.
בדיוק ברגע שבישארפ עמד לחתוך קרוקודייל נכנס אל תוך האדמה, "בורח כמו תמיד מה?" אמר ריינאק, יותר בשביל לגרום לריי להתעצבן מאשר להגיד את מחשבותיו.
"קרוקודייל, תקוף את ריינאק!" ריינאק לפתע פער את עיניו ובישארפ הסתובב במהירות והסתכל על המאמן שלו כשבור נפער באדמה ומשך אותו פנימה.
ריינאק נפל לתוך האדמה בלי להשמיע קול.
ריי חשב שהוא סיים עם ריינאק כשלפתע האדמה התחילה לרעוד.
החול במקום שריינאק עמד בו זז טיפה, ואז עף למעלה בפיצוץ אדיר, גורם לכל מי שבאזור להיות עיוור לכמה שניות.
אחרי שהכל נרגע ריי ראה את ריינאק על גבו של טיירניטאר שלו, קרוקודייל זרוק על הרצפה בקרבת מקום.
"לא הייתי מתאר לעצמי שגם אתה יודע לשחק מלוכלך. מעניין…" אמר ריינאק, מהורהר.
הוא ירד מטיירניטאר והרים את היד עם השעון שלו, "הפעם אין לך מגה משלך כדי לצאת מזה, התפתחות מגה!" אמר לריי.
טיירניטאר התחיל לזהור ולגדול, מזמן סופת חול אדירה שכיסתה פחות את יותר את כל המערה.
לפחות נשארו לי שני פוקימונים, חשב ריי ועמד להוציא את איוי.
הוא קפא כשהגיע לחגורה שלו, הוא נתן את האיוי לזארה.
זה אומר שנשאר לו רק פוקימון אחד, והוא היה טיפה בעייתי.
בינתיים הוא ראה את הקרובאט של אמה ואת הסיזור אל אמבר נלחמים, קרובאט עף בשטחי המערה וסיזור השתמש בסלעים במערה כדי לדאות ולתקוף את קרובאט באוויר, החול לחלוטין לא עזר לקרובאט. אמבר לפתע הוציאה עוד פוקדור והוציאה ממנו פוקימון, הפוקימון היה נראה כמו ציפור משוריינת, כל הגוף שלו היה עשוי מברזל והכנפיים היה עשויות מברזל גם כן, נוצה אחת – אם אפשר לקרוא לדברים האלה נוצות – הייתה בצבע אדום, סקארמורי.
"ניקור קידוח", אמרה אמבר והמקור של סקארמורי התחיל להסתובב במהירות בזמן שהוא פגע בעזרתו בקרובאט וגורם לו לאבד שליטה וליפול חסר הכרה.
אמה הסתכלה על אמבר במבט אפל, "אני כל כך עומדת ליהנות מלפרק לך את הצורה", אמרה.
אני בינתיים הוציא את הפוקימון האחרון שלו.
'בבקשה, בבקשה! אל תעשה בעיות!' התפלל ריי כשגארצ'ומפ יצא מהפוקדור שלו.
הוא הסתכל מסביב, בודק את זירת הקרב ומה בדיוק מאזן הכוחות.
אחרי כמה שניות הוא פשוט נשכב ונשען על אחד הסלעים.
ריי כיסה את הפנים שלו עם היד שלו, זה עומד להיות קרב ארוך.
= = = = =
(לאיוס)
לא משנה כמה חיילים הצלחתי להביס, עוד ועוד המשיכו להופיע. הפוקימונים שלי ושל אלה התחילו להתעייף כשפתאום שמעתי קול מוכר צועק. ראיתי את זאק מחזיק את זארה בשיער שלה, מושך אותו באכזריות. הרגשתי משהו בתוכי, כאילו קרח כיסה את הלב שלי. לא! אני לא עומד לתת שיקרה לה משהו! הוצאתי את הפוקדור שלי והוצאתי את גלייסקור.
"גלייסקור! תגן על זארה! תפעל בחופשיות!", במקרה רגיל גלייסקור היה שולח אליי ליקוק דביק אבל אפילו הוא קלט את חומרת המצב.
רגעים אחרי זה זאק נזרק על הרצפה וגלייסקור עמד על הזנב שלו, מאיים. לא היה לי זמן להסתכל על כל הקרב אבל ידעתי שאין מצב שננצח כאן. אלה החזירה את טוגקיס ופלייגון שהיה כבר תשושים לגמרי. סרפריור מצד שני לא הראה אפילו סימן קטן לעייפות, אבל אולי הוא היה פשוט גאה מדי בשביל זה. הוצאתי את הפוקדור האחרון שלי, בזמן שאלה הוציאה שני פוקדורים.
מהפוקדור שלי הוצאתי את וולקרונה ואלה הוציאה את בליסי ופוקימון דמוי אישה שנראתה כאילו יש לה שיער ירוק ולבשה בגדים לבנים, בליטה מוזרה בצבע אדום על החזה שלה, גארדוויר.
"לאיוס, תחזיר את הפוקימונים שלך לפוקדור בבקשה", אמרה אלה בקול קודר.
"מה?! אלה הכל בסדר איתך?" שאלתי בקול תמוהה.
"אתה סומך עליי לאיוס?"
"כן", עניתי בלי מחשבה בכלל.
"אז תכניס את הפוקימונים שלך לפוקדור, עכשיו".
החזרתי את הפוקימונים שלי בחשש.
"אתה רואה את הסלע הזה שם?" שאלה והצביע על סלע גבשושי במיוחד.
"כן, מה איתו?"
"לך אליו".
"אלה תקשיבי… אנחנו באמצע קרב", התחלתי להגיד אבל היא קטעה אותי, "לך אליו עכשיו. אין זמן", הלכתי אל הסלע כשחיילים מסתערים לעברינו אבל נהדפים על ידי מגן שבליסי יצרה, לא נראה שהיא יכול להמשיך עם זה יותר מדי.
"התפתחות מגה", אלה השתמשה באבן המפתח שהייתה על צווארה ואור יצא ממנה, אותו הדבר קרה לאבן המגה של גארדוויר. גארדוויר זהרה ואז האור התנפץ, חושף את צורת המגה שלה. השמלה שלה גדלה ונהייתה גדולה ותפוחה, הירוק בראשה נהייה בהיר ובמקום בליטה אחת בחזרה עכשיו היו שם 2. אלה החזירה את בליסי לפוקדור שלה.
"לאיוס, אני מקווה שאתה יודע להחזיק חזק".
"מה? על מה את מדב…"
"גארדוויר, חור שחור!"
גארדוויר החזיקה את הידיים קרוב לגוף, משאירה ביניהם מרחק קטן.
בינתיים החיילים הסתערו עלינו, אחרי שההגנה של בליסי נעלמה.
"אלה, תיזהרי!" צעקתי והתחלתי לרוץ לכיוונה.
"לאיוס, לא! תישאר איפה שאתה!" צעקה אליי בבהלה.
לפתע עיגול שחור וקטן הופיעה בין הידיים של גארדוואר.
לא… שחור זאת לא המילה הנכונה, הוא היה פשוט עיגול של כלום, המוח שלי תירגם את הכלום הזה לשחור.
לאט לאט הכדור התחיל לגדול ולגדול, ואז התחלתי להרגיש את המשיכה.
בהתחלה היא הייתה בלתי מורגשת, זה הרגיש כמו משב רוח קל שהגיע מהכיוון הנגדי של הכדור השחור של גארדוויר.
אבל ככל שהכדור גדל המשיכה נהייתה יותר ויותר חזקה, כשהכדור גדל לקוטר של מטר כבר הייתי צריך ללכת לכיוון הנגדי ממנו כדי לא להימשך אליו, והוא המשיך לגדול.
החזקתי בסלע שאלה הובילה אותי אליו, בזמן שהכדור גדל לקוטר של שני מטרים, והוא עדיין לא עצר.
החיילים הבינו את מה שאני הבנתי, אבל מאוחר מדי.
חלקם הסתובבו כדי לברוח אבל האחרים שהיו מאחוריהם עצרו אותם ולא הבינו ממה הם בורחים.
פוקימונים ובני אדם נמשכו – לא… לא נמשכו, נשאבו – אל החור השחור, נעלמים בו בצעקות שהשתתקו אחרי כמה שניות.
הכדור גדל לגודל של שלושה מטרים ואז גארדוויר שיגרה אותו לעבר החיילים, מחזיקה אותו בדיוק במרכז שלהם.
החיילים והפוקימונים שלהם נשאבו כלפי מעלה, מנסים להחזיק בסלעים בפוקימונים או בכל דבר אחר שיכול להציל אותם.
אני חיבקתי את הסלע בכל העוצמה, הרגליים שלי נמשכות לעבר הכדור.
עוד חיילים נכנסו למערה רק כדי להישאב לתוך הכדור.
אחרי מה שנראה כמו נצח, הכדור התחיל להתכווץ.
הוא נהיה קטן יותר ויותר, עד שנעלם לגמרי.
גארדוויר שעמדה ליד אלה (שבאופן מפתיע לא קרה לה כלום), נאנחה והתנשמה בכבדות, תוך כדי שהיא חוזרת לצורה הרגילה שלה.
אלה החזירה אותה לפוקדור, "עזרת לי מאוד, תודה", אמרה.
"זה… היה… אדיר!" קראתי לעברה ורצתי לחבק אותה. "איפה למדת לעשות את זה?"
"זה איזה טריק שבלו לימד אותי לעשות… שום דבר רציני…", אמרה בביישנות, כמו שאלה של פעם הייתה אומרת.
"אה בטח, שום דבר רציני. רק שניצחת עכשיו צבא שלם עם פוקימון אחד!" צעקתי בהתרגשות.
"לא הייתי אומר צבא שלם", נשמע קולו של ראיין.
לפתע מהפתח נכנס חייל חושש, הוא הסתכל סביב וראה שהשטח פנוי וצעק משהו, אחריו נכנסו עוד ועוד חיילים.
"אלה… תמיד חשבתי שאת החלשה מהזוג שהיה אמור להיות השליטים הבאים של הארגון, אולי טעיתי. לא משנה. אני בטוח שראול העביר את המנהיגות לאחד מכם, אז אם אני פשוט אהרוג את שניכם, זה אמור לפתור את הבעיה", אמר והחווה לחיילים שהסתערו מחדש. הפעם אפילו לא התכוננתי לקרב, זה היה אבוד.