התעוררתי מדפיקות בדלת. ניסיתי להתעלם מהן אבל הן חזרו על עצמן שוב ושוב.
"כן", צעקתי בקול מאוד חזק שגם העיר חלק מהאחרים.
"זאת העוזרת מלמטה, רציתי לשאול אם אתם רוצים לאכול."
"כן, זה בסדר, את יכולה להיכנס".
היא נכנסה עם מגש פנימה והתקרבה לקיר המקביל לקיר של הדלת, מסתבר שהיה בנוי בו שולחן מתקפל שלא שמנו לב אליו.
"תודה רבה", אמר בלאק שכבר הספיק להתיישב על המיטה שלו.
"אין על מה", אמרה העוזרת, "ואם תצטרכו משהו, כל דבר, אל תהססו לבקש", קרצה לכיוון בלאק ויצאה מהחדר.
"מה בדיוק הלך פה עכשיו?" שאל בלאק.
"בתקציר, היא רוצה לשכב איתך טמבל", אמרה אמה שהספיקה להתעורר ולהיכנס למצב עוקצנות.
"אה", אמר בלאק שנראה כאילו לא ידע איך לקבל את הבשורה, אלה הייתה שקועה במחשבות משלה.
ריי היה זה ששבר את הדממה, "אז… למה אנחנו בכלל צריכים להישאר כאן שבוע שלם? לא יהיה יותר חכם פשוט להמשיך לעיר הבאה?"
"אני חושב שעדיף שכדאי שנאסוף מידע לפני זה", ענה לו בלאק, "חוץ מזה, אני לא סומך על אייר במאת האחוזים, אולי הכוננות בשערים גבוהה מהרגיל. צריך לתת קצת זמן להירגע. חוץ מזה, הפסקה קטנה לא תהרוג אותנו", נראה שכולם הסכימו איתו.
"אז איך אתה מתכוון לאסוף מידע?" שאלתי את השאלה שאף אחד לא התכוון לשאול.
"אני אצא להסתובב בעיר טיפה, עדיף בלי פוקימונים כי ראיתי שאין כאן יותר מדי מהם, אי אפשר לדעת מה המצב כאן. אני אנסה להשיג כמה שיותר מידע לפני שאחזור".
"רגע… אתה מתכוון ללכת לבד?" שאלה אותו אלה.
"כן, יש עם זה בעיה?"
"כן!", אמרה בלהט, אני באה איתך.
"גם אני בא", אמרתי, נמאס לי לשבת ולא לעשות כלום, אני צריך להתחזק.
אתה הסתכלה עליי במבט מוזר, אם לא הייתי מכיר אותה הייתי חושב שהיא מנסה לומר לי שאני אדיוט. אני כנראה רק מדמיין. אחרי התכוננות קצרה והחבאה של הפוקדורים אני, בלאק ואלה יצאנו מהחדר. כשירדנו למטה עברנו עוד פעם דרך המסדרונות שהובילו לחדרים, הם נראו ריקים. יצאנו לתוך הפונדק/מסעדה שהייתה ריקה בשעה זו של הבוקר.
"איך היה הלילה שלכם," שאלה הזקנה שניקתה את הדלפק עם מעלית לחה "נהניתם?"
"היה לנו נעים מאוד, תודה", ענה לה בלאק, "עכשיו אם לא אכפת לך…" אמר והתכוון לצאת.
"כדאי שתלכו לשוק הפוקימונים", אמרה הזקנה.
בלאק הסתובב לכיוונה "למה את אומרת את זה?" שאל.
"אתמול שמתי לב שיש לכם פוקימונים, זה לא כל כך מצוי אבל יש אנשים שיכולים להרשות לעצמם את זה. אני לא יודעת מי אתם ומה המטרה שלכם, ואין לי עניין לדעת. ככל שאני אדע פחות ככה יהיה לי פחות מסוכן. אתם יוצאים מהסמטה שדרכה נכנסתם, פונים שמאלה וממשיכים עד שתגיעו לשתי דלתות שכתוב עליהם "שוק הפוקימונים", הבנתם?"
"תודה רבה לך", אמר בלאק ויצא החוצה.
= = = = =
העיר לא נראה מרשימה יותר בבוקר מאשר בשעות הערב, חשבה לעצמה אלה.
"אולי תלכו מהר יותר?" אמר לאיוס שהיה מאוד להוט להגיע לשוק הפוקימונים.
איזה מעצבן הלאיוס הזה, חשבה לעצמה אלה, הוא היה חייב להצטרף? היא התכוונה להתוודות על רגשותיה כלפי בלאק, הוא פשוט הרס הכל.
הם הלכו לפי ההוראות של הזקנה והגיעו למקום. בלאק דחף את שתי הדלתות ונכנס. זה היה בניין די גדול, הוא היה יותר ארוך מאשר רחב. היו בו הרבה דוכנים, רובם היו ריקים. 'מסתבר שאין הרבה מאמני פוקימונים באיזור', חשבה לעצמה אלה. היו סך הכל שלושה דוכנים שנראו פעילים. אחד מכר צמחי מרפא מסוג מסוים. השני מכר חומר שנראה שהוא אמור לחזק פוקימונים, אלה שמה לב שיש מספר אנשים על הרצפה ליד הדוכן, שנראו כאילו הם חולמים על הדברים הכי טובים אי פעם. הוא כנראה מכר גם סמים. השלישי מכר כל מיני חפצים שנראו מעניינים.
ניגשנו אליו. "מאמני פוקימונים?" שאל.
"זה משנה?" שאל בלאק בחזרה.
"בכלל לא".
"מה יש לך להציע?" שאל לאיוס, להוט.
"יש לי מספר חפצים נדירים!" הכריז בקול.
"יש לי אבן אש, אבן ברק, ואבן מים!, כמו כן יש לי כמה חפצים שנראה שמשפיעים על חלק מהפוקימונים בצורה שונה מאחרים".
"כמה תרצה על הכל?" שאל בלאק.
"ה…הכל?! למה בכלל שתרצה את הכל?" שאל המוכר.
"אני אספן, כמה תרצה?"
"שני אימפרי כסף", ענה המוכר עם פרצוף שנראה כאילו האמין שאין להם את הכסף.
בלאק הוציא מכיסו שני מטבעות. כל האנשים בשוק הפסיקו את מה שהם עושים ונתנו מבט רעב במטבעות. המוכר שהיה עם מבט המום, הכניס את כל מה שהיה לו לשק וקיבל את המטבעות. לאחר שיצאו בלאק נתן ללאיוס את השק ונתן לכל אחד מהם עשר אימפרי נחושת.
"תחזרו למלון, אני רוצה ללכת לבדוק כמה דברים", הוא חסם את אלה עוד לפני שהיא דיברה, "אני לא רוצה שתפגעו, אני גם פועל יותר טוב לבד. עכשיו לכו, זה לא נתון לוויכוח", לאיוס היה מאושר מהשק שפשוט התחיל ללכת לכיוון המלון.
אתה נתנה מבט בבלאק עד שבסוף אמרה, "תשמור על עצמך", והלכה בעקבות לאיוס.
= = = = =
ריי ואמה נשארו לבד. עד כמה שידוע לו, לא היה לו שום מכנה משותף עם אמה. הוא כנראה בהה בה כי היא פתאום אמרה לו "אתה רוצה שאני אתלוש לך את העיניים או שאתה תוריד אותם ממני לבד?" הוא הסיט מבט.
לא היה לו באמת מה לעשות אז הוא הוציא את סנדייל מהפוקדור. ברגע שהוא יצא, אמה צעקה "תכניס את הדבר בזה בחזרה לפוקדור!" צעקה. הוא לא רצה לריב איתה אז הוא החזיר את סנדייל שנראה טיפה עצוב שהוא לא יכול להמשיך להיות חופשי טיפה.
"אני נכנסת להתקלח", אמרה, "שלא יעלו לך רעיונות מוזרים לראש", הזהירה אותו.
ריי שלא היה לו מושג לאיזה רעיונות היא מתכוונת אמר "בסדר", ושיחק עם איזו חתיכת עץ שמצא על הרצפה. המים התחילו לזרום.
'מה אני עושה פה בכלל', חשב לעצמו. אין לי מושג מי אני בכלל, אני מתנהג כאילו אין לי אישיות, כאילו לא רק הזיכרונות שלי נמחקו. ריי קם והתחיל להסתובב בחדר. הוא הכניס לפיו חתיכת חביתה שנשארה על השולחן.
זרם המים פסק, ואחרי חצי דקה אמה יצאה מהמקלחת, עטופה במגבת בלבד. ריי הסיט את מבטו באותו הרגע.
"א…אמה! מה את עושה?" שאל בלי להסתכל עליה.
"תסתכל עליי", אמרה. כמובן שהוא לא הסתכל.
"תסתכל עליי אמרתי!" אמרה בקול תקיף. הוא מיקד את מבטו בה. אמה הייתה שונה מאלה בכל כך הרבה דברים, ולא רק מבחינת האישיות. לאלה היה עור פורצלן, בזמן שלאמה היה עור שזוף. אלה הייתה רזה וקטנה, אמה הייתה בגובה של ריי, עם מבנה גוף חטוב ומלא בדיוק במקומות הנכונים. כשרק מגבת מכסה את גופה, ריי לא היה יכול להגיד שעברו במוחו רק מחשבות טהורות.
"אתה יודע…" אמרה והתקדמה לעברו, " רוב הנשים ימשכו לבלאק," היא התקדמה צעד על כל מילה שהיא אמרה, "הוא גבוה, חזק, נאה, מנהיג", היא עצרה במרחק צעד מריי "אבל הוא לא הטיפוס שלי", אמרה, "אני מעדיפה מישהו שרואה אותי כשווה אליו, לא אחד שרואה אותי כאחת שצריך להנהיג, מישהו כמוך", אמרה והתקדמה אליו צעד עד שרק המגבת חצצה ביניהם. "א…אמה, זה לא רעי…" התחיל ריי לומר אבל אמה השתיקה אותו עם אצבע על הפה שלו.
היא נראית כל כך שונה כרגע, חשב לעצמו ריי, היא נראתה כאילו היא אלה שירדה מהשמיים.
"אם אתה רוצה שאני אפסיק, רק תגיד די," אמרה, הוא לא אמר. היא דחפה אותו על אחת המיטות.
היא נשכב לאחור בזמן שהיא הניחה ברך על המיטה והתקרבה אליו. המגבת השתחררה קצת, אבל לא נראה שזה השפיע על אמה. היא תפסה את הראש שלו עם שתי הידיים וקירבה אותו לנשיקה. ריי הריח את הריח של השמפו שבדיוק השתמשה בו, וורדים, הוא אף פעם לא חשב שוורדים יתאימו כל כך לאמה. הפיות שלהם היו מילימטר מנגיעה כשהם שמעו צעדים של עלייה במדרגות. אמה נתנה מבט אפל לכיוון הדלת, קמה מהמיטה במהירות, סידרה את המגבת ונכנסה למקלחת.
לאיוס ואלה נכנסו כשיש שק בידיים של לאיוס.
"הבאנו מתנות!" אמר ושפך את תכולת השק על הרצפה.
הוא הסתכל על כל מה שהיה על הרצפה ואחרי דקה של הבחנה אמר, "אין כאן שום דבר שיכול להועיל לי, לעזאזל."
ריי עדיין היה המום ממה שקרה בדקות האחרונות ולא היו לו את המילים לענות לשניים.
אלה הוציאה את האפיני שהתחילה לחטט בחפצים משום מה.
"אז, מה פיספסנו?" שאלה אלה בכל מתעניין.
"שום דבר!" ענה ריי, וקלט שזה היה נראה ממש מחשיד, אלה נתנה בו מבט ארוך, אחר כך מבט לכיוון המקלחת ולא לחצה.
אמה יצאה מהמקלחת, הפעם לבושה. היא נראתה עצבנית יותר מהרגיל.
"אלה בדיוק חזרנו מה…" התחילה אלה לומר.
"לא מעניין אותי", צעקה אמה לקחה שתי אימפרי נחושת משקיק הכסף וירדה למטה.
"מה קרה לה?" שאל לאיוס את ריי. הוא פשוט לא ענה.
"מה קרה לו?" שאל ואלה פשוט משכה בכתפיה.
הוא התכוון לשאול את ריי עוד שאלה כשהאפיני נגעה באחת האבנים ופתאום התחילה לזרוח.
"מה… מה קורה?" שאלה אלה.
אחרי שתי שניות עמד מול החבורה פוקימון עם גוף בצורת ביצה, עם מין שלוש שערות בכל צד של הראש וביצה גדולה בתוך כיס באמצע הבטן.
"צ'נסי", אמרה אלה ולחברה את הצ'נסי החדשה שלה שחיבקה אותה בחזרה.
עד שבלאק חזר הערב ירד. הוא חזר עם אמה על כתפיו ואמר שהיא שתתה הרבה אלכוהול למטה ונרדמה על אחת השולחנות. הוא הניח אותה בעדינות על המיטה שלה וכיסה אותה בשמיכה, ואמר "טוב, אין עניין שאספר הכל פעמיים, אז אני אספר לכם הכל מחר בבוקר, כשכולם יהיו ערים". כולם הסכימו איתו ונכנסו למיטה לישון.
ריי נתן מבט באמה, היא נראתה יפייפיה כשישנה, והוא לא הבין איך לא ראה את זה קודם. הוא הרגיש שהוא חייב לדבר איתה על מה שקרה היום והלך לישון.