"תתעורר!"
ריי פקח את עיניו וראה מעליו שמים עכורים, כאילו הם ברזל שהחליד. הוא התיישב וראה שהוא במקום שנראה שומם, קברים הציצו פה ושם.
"סוף סוף התעוררת, זה טוב", נשמע קול
ריי הסתובב וראה אדם לבוש בגלימה שחורה, פס כחול וזהוב בקצות הגלימה. ריי ניסה לעמוד, אבל הוא בקושי הצליח. הוא נעמד על רגל אחת והתרסק על הרצפה בחזרה.
"אה… אתה עדיין חלש מהמסע", אמר האדם שהיה מתחת לגלימה. היא זרק לעבר ריי בקבוק זכוכית מלא בחומר ירוק.
"שתה", אמר.
ריי ניסה לדבר אבל לא הצליח הוא נענע בראשו לשלילה.
"שתה!" צעק עליו שוב הדמות בגלימה.
הוא שתה את המשקה אחרי שהאדם בגלימה התעקש כמה פעמים, 'אם הוא היה רוצה להרוג אותי הוא כבר היה עושה את זה', חשב לעצמו ריי.
הוא השתעל לכמה שניות, הגרון שלו היה יבש. אבל אז הוא הרגיש קליל, הוא נעמד על הרגליים שלו בלי בעיה. הוא עמד לשאול את הדמות שאלה כשהוא עצר אותו בהינף יד, "לא עכשיו, יש דברים חשובים יותר. בוא", אמר והלך לכיוון מסויים.
ריי הלך אחריו מחוסר ברירה. היתה שם דלת, מחוברת לקרקע. הוא פתח אותה והתגלה גרם מדרגות, הוא אמר לריי לסגור את הדלת אחריו. ריי ירד וסגר את הדלת. הם ירדו למטה במשך כמה דקות עד שהגיעו לחדר עגול, סמלים וציורים על הקירות. מדורה בערה באמצע ועוד כמה רהיטים מסביבה.
"שב", אמר והתיישב על הרצפה, ריי לא ראה מקום אחר לשבת בו אז הוא ישב לידו.
"אתה יודע איפה אתה?" שאל את ריי והניח קומקום על האש, שבערה באור כחול משום מה.
"אני מניח לעצמי שכאן זה המקום שנקרא בית הקברות?" שאל ריי בחזרה.
"זה נכון ולא נכון. אנחנו בעצם נמצאים בנקודה שבין העולם הרגיל לעולם הרוחות, כלומר אתה נמצא כאן, אבל גם לא נמצא כאן. הגוף שלך נשאר במקום האחרון שאתה זוכר בעולם הרגיל", ריי זכר את עצמו נלחם בריינאק, זה הדבר האחרון שזכר.
"ולמה הבאת אותי לכאן? מה היו הרדיפות האלה? הלחישות ששמעתי? זה קשור אחד לשני?" הראש שלו היה מפוצץ בשאלות, הוא פשוט ירה אותן, אחת אחת.
האדם קם ומזג לריי כוס מהמשקה שהניח על האש והציע לריי. ריי לגם מהמשקה, הוא היה טעים ומחמם, כאילו כל הגוף שלו מתמלא חיים.
"אתה מבין, הלחישות הן היו של… של מישהו שאני לא מסתדר איתו בדיוק. הוא תקף עם הרוחות שלו את האנשים שהוא רואה כאיום, ואתה איום בשבילו. הדרך היחידה להציל אותך הייתה למשוך אותך לכאן. הוא כמעט לקח אותך ממני וניצח אותי בקרב, אבל מישהו עזר לי…".
"אישה עם שמלה לבנה?" שאל ריי.
"אתה ראית את הקרב?" שאל האדם, נשמע נדהם.
"אני זוכר שראיתי כדור אנרגיה בצבע כחול וזהב נלחם בכדור בצבע אדום וכסף, ואז האישה הגיעה ועזרה לכדור הכחול."
"כן זה אני, זה טוב…, רק אנשים שממש מחוברים לאנרגיה יכולים לזכור את המסעות שלהם", אמר בקול מהורהר.
"מה בכלל קורה כאן? למה הוא רואה אותי כאיום? מי זאת האישה הזאת? אני זוכר שהיא קראה לי 'בן שלי', זה נכון? זאת אמא שלי?"
"אתה מבין, ריי," הייתה זו הפעם הראשונה שהזר קרא לו בשמו, זה הרגיש מוזר, הוא נעמד והתחיל להסתובב במערה.
"לפני שנים, כשאריאיוס קראטוייה הקים את צוות אימפריום, המצב היה שונה מהיום. הוא לא היה בטוח בזה, הוא לא היה בטוח אם כדאי לו לנסות להשקיע ולשנות את העולם. הוא הלך לחוזה, כדי שתגלה לו מה העתיד שלו צופן. היא אמרה לו שאם הוא יקים את הארגון, הארגון יצליח, אבל הוא לאט לאט יורעל בנשמות מלוכלכות שרוצות רק כוח ועוצמה. כשיהיו יותר מדי אנשים כאלה, הנבואה תצא לפועל", אמר בקול טקסי, והתחיל להצביע על קירות החדר, שהראו את הנבואה שעליה דיבר.
"הם יהיו חמישה, אחת חיצונית, שניים פנימיים, אחד שיודע מה יהיה עתידו, ואחד ללא עבר. למרות שכולכם למעשה ללא עבר, אתה היחיד שבאמת אין לו עבר. אתה מבין ריי, כשהיית ילד, לא פשוט גידלו אותך כמו ילד רגיל ואז מחקו לך את הזכרונות שלך. הכניסו אותך לתרדמת, שנמשכה 18 שנים. הם רצו להפוך אותך לחייל המושלם, לאדמין. אני לא יודע למה אבל הם התחרטו וזרקו אותך בחדר עם חבריך למסע. אתה שונה מהאחרים, יש לך כוחות קסם גדולים.
מבין כל חברי הנבואה אתה היחיד שצריך הכוונה, כי אתה האחד שם הכוח שלו ילך לכיוון שגוי, תיגרם בעיה מאוד גדולה. אני כאן כדי לכוון אותך, לאמן אותך, להכשיר אותך לייעוד שלך".
ריי חשב לעצמו, מה זה אומר בכלל?
"מה אתה מתכוון ב-להכווין אותי?", שאל.
"אתה לא מודע לכוח שלך בכלל, אבל יש בך קשר לאנרגיית הקסם, קשר חזק, אפילו יותר חזק מריינאק, שהוא הקוסם הכי חזק שיש לצוות אימפריום כרגע".
ריי חשב, גם ככה לא היה לו עבר, ולא נראה שהוא הולך מכאן בזמן הקרוב, "אני מסכים", אמר.
באותו הרגע החדר כאילו נבלע לעצמו והם היו שוב באזור בחוץ.
הדמות הגישה לו שני פוקדורים, "הם יהיו חלק ממך, הייעוד שלהם הוא איתך", אמר והתחיל ללכת לכיוון מסוים.
ריי התחיל ללכת אחריו. הם הלכו, ריי הרגיש שזה נמשך ימים, ובכל זאת הוא לא הרגיש צמא, או רעב או צורך להתלונן, הוא פשוט הלך. הם הגיעו למקום שלא נראה שונה כל כך משאר השטח הענקי שעברו בו, אבל ריי הרגיש אפלה מגיעה מהכיוון שלו.
"אתה מבין, אני לא יכול לעזור לך בחלק הראשון, רק לכוון. אתה תצטרך להמשיך מכאן לבדך. יש כאן שלושה אנשים, הם כמוך, אבל רעים, הם החליטו ללכת לצד האפל, או שנמשכו אליו… המטרה שלך היא להיפטר מהם. קח את זה", אמר וחרב הופיעה ביד שלו.
ריי לקח אותה, הוא הרגיש עוצמה כשהוא החזיק בה, כאילו החרב הייתה איבר שהיה חסר לו ורק עכשיו הרגיש שלם. ואז האדם ההוא פשוט נעלם.
'מוזר', חשב לעצמו, 'חשבתי שארגיש יותר פחד'.
ריי שם את החרב על גבו בתוך נדן שהופיע משום מקום, והלך לכיוון האפלה הכבדה שהרגיש, לכיוון הייעוד שלו.