יום 312
היום אחר הצהרים, בזמן שאני שורט את השם שלי על קיר הכלוב (כמו שתמיד רציתי), אני מוצא את עצמי מתעוור אל מול אור אדום בוהק. שלוש שניות לאחר מכן, אני רואה מולי ייצור דמוי בת יענה בעל שלושה ראשים. אני מנסה להגיע איתו להבנה, ואני פונה לחוש הצדק שלו. אבל מאחר ואנחנו יכולים לומר רק את השם שלנו, זה מתגלה להיות כשלון חרוץ. הנחמה היחידה שלי בזמן שגולגולתי נלחצת ללא רחם אל תוך האדמה הקשה, זה שבזמן שאגיע לכלוב העגול שלי, כבר לא אהיה בהכרה.
נ.ב
אני חושב שהיום היה יום ההולדת שלי.
צ'רמנדר.