פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר
מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398
הערה: חלק 5 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע, ביום שבת.
– – – – –
טיפות מים הכו בחלון המקדש. טיפוף המים נשמע על רקע צפצופי הפוקיפון של לאנס, שנשמעו בזה אחר זה.
"אלינה פריי לא בבית, מכת ברק חיכה למלכת השלג", אמר לרוז, "ועכשיו גם אוקיינוס דיווח שבתולת הברזל חיכתה לו. צוות רוקט ידעו שאנחנו תוקפים".
"מה עם ריק?"
"אין קליטה. המעבדה מוגנת מתקשורת חיצונית. אני חושש שהמצב אצלו לא טוב יותר".
"מי יכול היה להלשין עלינו?"
"זה חשוב? כולם צריכים את העזרה שלי, ואני לא יכול להיות בכול מקום באותו זמן".
"מי הכי צריך את עזרתך?"
"אני באמת לא יודע. לדעתי ג'ובאני הוא הכי מסוכן, רק שני אנשים מתמודדים מולו כרגע, אילו רק ידעתי מה קורה איתם".
על ברכיה של רוז ישבה אברה שלאנס קיבל מסברינה כדי שיוכל להתעתק. הוא התכוון לגשת אליה ולבקש לבדוק מה קורה בסלדון, ואז שם לב לגשם היורד. הוא הביט החוצה דרך החלון.
"זה מוזר".
"בסך הכול קצת גשם", אמרה רוז.
"בקיץ", ציין לאנס, "ובתוך מערה".
"יש כאן דרקונים. אולי שניים מהם בדיוק התחילו להילחם".
"אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה גשם נוצר בגלל קרב פוקימונים. בפעם האחרונה שדבר כזה קרה…"
לאנס נעצר באמצע המשפט, רץ אל קצהו השני של החדר וכרע על הרצפה. נראה שהוא מחפש משהו, אבל לא היה דבר על הרצפה הנקיה.
"לאנס, מה אתה עושה?"
הוא הרים את אחת מקורות העץ, הציץ פנימה ושלח יד כדי לוודא.
"הכדור השחור נעלם", אמר.
"מה?!"
"הפוקימון האחרון שגרם למזג-אוויר בלתי אפשרי כזה היה מיוטו. עשרים אנשים בקושי הצליחו לתפוס אותו אז, כל הגנרלים של צוות רוקט יודעים על זה, למה לכול הרוחות שמישהו ישחרר אותו שוב?"
"זה חשוב לברר את זה עכשיו? אם מיוטו השתחרר איכשהו, אנחנו צריכים לעצור את המלחמה ולהגיד לכולם ללכת לתפוס אותו".
"ולוותר על התוכנית שרקמנו במשך שנים? לא תהיה לנו עוד הזדמנות לעצור את צוות רוקט".
"אם זה כדי לעצור משהו הרבה יותר גרוע…"
"לא", אמר לאנס, "נמשיך בתוכנית כרגיל. אני אלך לעצור את מיוטו".
"אתה לבדך?!" נזעקה רוז.
"זו האפשרות היחידה. אם לא נעצור את מיוטו, הוא ינקום באנושות, ואם לא נעצור את הבוס, אין לדעת מתי הוא ינסה שוב ליצור או לתפוס פוקימון חזק במיוחד שיסכן את כולנו".
"אני באה אתך".
"השתגעת? אין לך פוקימונים בכלל, לא תוכלי להגן על עצמך!"
"בדיוק בגלל זה. מיוטו הרי שונא בני-אדם כי אנחנו משעבדים פוקימונים. אם אני אבוא, אולי הוא לא ישנא אותי כמו את האחרים".
"רוז, אני לא מוכן שתסכני את עצמך".
"אם אתה תיכשל, מיוטו מסכן אותי בכול מקרה. עדיף שלפחות ננסה קודם את כל הדרכים. רק למקרה שקרב פוקימונים לא יעבוד".
לאנס שחרר אנחה. "בסדר", אמר, "אבל תני לי לבדוק עוד דבר אחד קודם".
הוא ניגש אל ארון התצוגה של המקדש, פתח אותו והביט פנימה.
"כפי שחששתי", אמר.
"מה קרה?"
"גם אבן החכמים נעלמה".
– – – – –
האונדור של קאסידי כבר הספיק להתפתח להאונדום – הוא עדיין היה כלב שחור משחור כפי שהיה, אבל גדול פי שלושה, ושתי קרניים על ראשו. כפוקימון אש הוא לא היה יעיל במיוחד נגד פוקימוני מים, אבל קאסידי הבינה במהרה שהיתרונות שמקבלים הפוקימונים של אקירה מהסוגים המשניים שלהם, הם באותה מידה גם חסרונות. לכן האונדום התרכז בלתקוף את קלויסטר, שסוג הקרח שלה ניטרל את העמידות שלה לאש, וכאשר לא היה לו קו ירי לירות לעברה את אש התופת שלו, התחבא מאחורי שאר הפוקימונים.
רטיקייט, היטמונטופ וקרובאט התרוצצו מקצה אחד של זירת הקרב למשנהו בזריזותם המופלאה, והפוקימונים של אקירה השיבו מלחמה שערה. מדי פעם מגנטון ניסה להפציץ את כולם בחשמל, אבל קוואגסייר תמיד הייתה מוכנה לקראתו והגנה על שאר הפוקימונים. ובמרכז החדר נלחמו שני הפוקימונים החזקים ביותר: גרידוס של לאנס נלחם בבלאסטויס, צב ענק שעמד על שתי רגליים, ומשריונו בקעו שני תותחים שירו זרמי מים אימתניים.
"זו לא ההיטמונטופ של החבר שלך, ביל?" שאל אקירה.
"קוראים לו בוץ'!" כעסה קאסידי.
"ואיפה הוא? לא ראיתי אותו כאן היום".
"לא עניינך".
קלויסטר נסגרה בתוך קונכייתה מפני מטח אש נוסף של האונדום. מגנטון ריחף לחשמל אותה לפני שתוכל להגיב, קוואגסייר זינקה להגן עליה, אבל הפעם בלאסטויס העיף אותה הצדה בזרם מכוון היטב של מים מאחד התותחים שלו, בזמן שלא הפסיק להתגושש עם גרידוס. תוך כדי כך הוא הרים את גרידוס באוויר והטיח אותו ברצפה, בזמן שקלויסטר נפגעה קשה ממכת החשמל.
"חייבים להוריד את מגנטון הזה! תקפו אותו כולם!"
גולדאק תקף עם אקדח מים, טנטקרול עם חומצה, קורסולה עם תותח סלעים וקוואגסייר עם מכת בוץ. רק גרידוס לא תקף, הוא היה עסוק מדי עם בלאסטויס, אבל ההתקפות היו חזקות מספיק, ומגנטון לא יכול היה להתחמק מכולן. הוא איבד שיווי משקל ונפל לרצפה, וקוואגסייר הרעידה את החדר כולו ברעידת אדמה שתחסל את מגנטון. כל הנוכחים נפלו מרגליהם, מלבד קרובאט שעפה באוויר ולא הושפעה מרעידת האדמה, וצללה היישר לעבר גולדאק – אבל בדיוק אז גרידוס שב לאיתנו, ניצל את רגע הסחת הדעת של בלאסטויס, וירה פרץ של רוח שהעיף אותה ממסלולה. קרובאט התנגשה בקיר, אבל התאוששה בדיוק באותו זמן עם שאר הפוקימונים.
רק אלה שחלשים נגד אדמה עוד התקשו לקום על רגליהם: מלבד מגנטון המחוסל, גם קורסולה והאונדום היו בצרות. היטמונטופ ניצלה את ההזדמנות לקפוץ קדימה ולחסל את קורסולה בכמה בעיטות מדויקות. גולדאק לא שתק לקאסידי, ותקף את האונדום שלא יכול היה להתחמק בעזרת משאבת מים. ארבעה פוקימונים היו כעת מחוץ לקרב, אבל כולם היו שוליים לעומת שני הענקים שנאבקו במרכז.
– – – – –
ארבוק ניסתה לכרוך את עצמה סביב קינגלר, שהתגונן ותקף בחזרה בעזרת צבתותיו. טאורוס התנפל על וילפלום ונגח בה בקרניו, אבל היא הרעילה את גופה, והמתקפה של טאורוס עלתה לו בכאב חד ולאחר מכן גם באבקת שיתוק שנורתה עליו. לעבר מורקרו הושלכו פצצות הרפש של מאק, והיא התחמקה מהן בתעופה ותקפה בחזרה עם קרני צל-לילה מעיניה. הצ'ריזארדים המשיכו להיאבק מעל כולם, ולמרות ששניהם כבר היו פצועים מאוד, לא נראה שמי מהם מתכוון להפסיק להילחם בקרוב.
"ארבוק", קראה מלכת השלג, "נסי עוקץ רעיל".
במקום לנסות להתקרב לקינגלר, ארבוק שמרה מרחק וירתה עליו מרחוק את הארס שלה. זו הייתה התקפה פחות חזקה, אבל לפחות היא פגעה בקינגלר, והוא התחיל להתעוות בכאב מהרעל שפעפע בגופו. הוא ירק עליה בחזרה סילון בועות, וארבוק אמנם נפגעה מהזרם הכבד, אבל עמדה בו יפה. מלכת השלג החליטה לעזוב את קינגלר המורעל ולפנות לטפל במאק, היחיד שעוד נותר בריא. לרוע המזל, לא היה אפשר להרעיל אותו ולא לחנוק אותו, דבר שהקשה עליה מאוד.
"ארבוק, מבט לעבר מאק!"
הנחשית זחלה הלאה מקינגלר, התייצבה מול מאק ונעצה בו את מבטה המשתק. כעת, משלא זז, המתקפות של מורקרו פגעו בו במדויק, וכמה קרניים זריזות הספיקו כדי לפצוע אותו קשה. מאק שב להכרה כשהוא שואג מכאב, התנפל על ארבוק שמולו ועטף אותה בגופו הרעיל.
"נו באמת", התריסה לעבר מכת ברק, "אתה מנסה להרעיל לי את ארבוק?"
כמו מאק, גם ארבוק הייתה פוקימון רעל, ולכן חסינה לרעל שלו. כשכיסה אותה הוא לא עשה דבר, מלבד לתת לה אפשרות לפגוע בו מקרוב – ארבוק נשכה אותו, לעסה וירקה אותו, מבפנים החוצה. כשיצאה מתוך העיסה הרעילה של גופו, מאק כבר היה מובס וחסר הכרה.
"זה ילמד אותך לא…"
ואז משהו תפס את ארבוק בצווארה. היא התרוממה באוויר, ראשה אחוז כלפי מעלה ולא יכול לזוז, ובעקבותיו חוליה אחר חוליה. סנורלקס בקושי פקח את עיניו, אבל לפת את ארבוק בכוח שלא ייאמן, ומצא את הכוח לסובב אותה מעל לראשו כמו חבל ולזרוק אותה הרחק באוויר. כשסיים, פלט פיהוק גדול והתיישב שוב על האדמה בכול כובד משקלו, מרעיד אותה כל כך עד שיצר בקעה קטנה מתחת לישבנו.