פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר
מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398
הערה: חלק 5 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע, ביום שבת.
– – – – –
מוזיאון המדע כבר היה סגור למבקרים מזמן, ולמרות זאת איגנציו שפלן עדיין היה שם, ממשיך בפרויקט שלו לחיפוש המידע על פעמוני הקריסטל. היחיד שעוד נותר לו למצוא, לרוע מזלו, היה בידיו של יריבו המושבע מצוות רוקט, שבהמשך התברר כבוגד וכעת מסתתר מפני הבוס. למצוא את לאנס לא תהיה מלאכה קלה, ועם זאת, זה החלק האחרון שנותר בתוכניתו. התחרות האחרונה שלאנס השתתף בה הייתה אליפות העולם בעיר דריפטוויל, ואיגנציו קיווה שיוכל להתחקות אחר עקבותיו משם. הדבר האחרון שציפה לו היה שלאנס יופיע לפתע במשרדו.
"ערב טוב, איגנציו".
איגנציו קם על רגליו במהירות כזו, שהפיל את הכיסא שישב עליו וכמעט מעד בעצמו. יחד עם לאנס הופיע גם ריק ריילי, הגנרל שהחליף אותו וסולק גם הוא מצוות רוקט לאחרונה. מאחוריהם, אירודקטייל ענק נעץ באיגנציו את מבטו והבהיר לו מה יקרה אם ינסה לעשות משהו מטופש.
"מה אתם עושים פה?" זעק.
"שמענו שאתה מתכנן פרישה", אמר לאנס, "אנחנו לא יכולים להרשות דבר כזה".
"מה זה עניינכם בכלל? אתם בגדתם בצוות רוקט, אתם…"
"ובדיוק בגלל זה אנחנו צריכים אותך. כבר קיבלת מצוות רוקט את כל מה שאתה צריך, לא יהיה אכפת לך לשתף איתנו פעולה נגדם".
העורב הביט בעיניהם. לא יכול להיות שזה עד כדי כך פשוט, חשב… אבל במחשבה שנייה, זה לא פשוט בכלל.
"מצטער, כבר פיניתי את המקום שלי למישהו אחר. בילי מקארתי הוא הגנרל החדש".
"עדיין לא מאוחר מדי לחזור ליד השחורה", התערב ריק לראשונה, "כל עוד בילי לא מינה ממלא מקום משלו, תוכל לחזור לשם בקלות אם יקרה לו משהו".
"אתה מציע שאני אתקוף גנרל בצוות רוקט כדי לקחת את מקומו? מאוד לא חכם, ריילי, אתה צריך לדעת את זה", חיוך התפשט על פניו, "לעומת זאת, אם אתם תעשו זאת, אני אוכל לטעון שזה לא היה קשור אליי בכלל".
"זה הגיוני. יש לך היסטוריה של יריבות איתי ועם ריק", אמר לאנס, "רק תגיד לנו איפה למצוא את בילי".
"הוא חזר הביתה, שם פגשתי אותו כדי לקבל את הפעמון. לדעתי הוא עדיין שם, בעיירה קטנה במזרח ג'וטו".
"ניו-בארק, אני יודע", אמר ריק, "אני אלך לשם, לאנס, לא כדאי ששנינו נחשוף את עצמנו".
"אני מסכים שלא כדאי ששנינו נלך, ריק, אבל גם לא כדאי שניקח סיכון. אני מאמן טוב יותר ממך".
"זה לא רק עניין של כוח. בילי מסוכן, הוא לא יכבד את החוקים הרגילים של קרב פוקימונים. אני מכיר אותו ויש לי חשבון ארוך אתו. תן לי לעשות את זה, בבקשה".
– – – – –
גרייס חיכתה בבית הקברות של ניו-בארק ליד קברו של ג'ק ריילי. המקום היה שומם במשך זמן רב, עד שהבחינה בשני פוקימונים עפים באוויר. פלייגון ופידג'יוט נחתו לידה במהרה, ועל גבם ריק, פרסי וברגר.
"לא יכולת לחשוב על מקום יותר נורמלי להיפגש?" שאלה.
"לא יכולנו לנחות באמצע העיירה בלי למשוך תשומת-לב", אמר ריק, "נצטרך להתקדם בזהירות מעכשיו. אסור שאף אחד יראה אותנו".
"אולי קודם תעדכן אותנו מה בדיוק אתה רוצה לעשות", אמרה פרסי, "אמרת שאתה לא יכול לדבר על האי, כי אנחנו לא לבד. עכשיו אנחנו לבד. למה כל כך חשוב לך פתאום להילחם בבריון מבית הספר שלך?"
"כי הוא עלול להפוך לגנרל הבא של צוות רוקט. בילי הוא סאדיסט, הוא לא יפגע בבני-אדם ובפוקימונים בשביל להרוויח משהו, אלא בשביל הכיף. אנחנו לא רוצים אותו בתור גנרל".
"אתה בטוח שאתה לא מסתיר מאיתנו כלום?" שאל ברגר.
"אני בטוח. למדתי את הלקח. קראתי לכם לעזור לי כי אתם האנשים היחידים שאני סומך עליהם בכול העולם".
"מה עם ג'יימס?" שאלה גרייס.
"ג'יימס בסדר גמור, אבל אני לא חושב שהוא יכול להביא תועלת בלי פוקימונים, וחבל לסכן אותו בלי סיבה".
"אתה חושב שאנחנו מסתכנים?"
"אני חושב שלא. בילי הוא אחד ואנחנו ארבעה, אבל הוא מאמן חסר רחמים, והוא מסוגל לדחוק את הפוקימונים שלו עד לקצה גבול היכולת שלהם כדי לחזק אותם. בקיצור, אני חושב שנהיה בסדר אבל לא יכול להבטיח כלום. אם מישהו מעדיף שלא להסתכן, עכשיו זה הזמן ללכת".
לשמחתו של ריק, כולם נשארו במקום. הוא פיזר את שיערו כך שיסתיר את פניו, וגרייס הובילה אותם אל ניו-בארק.
– – – – –
הבית של בילי לא השתנה מאז שריק עזב את ניו-בארק. הוא עדיין היה מוזנח מאוד והגדר עדיין הייתה שבורה, למרות שעכשיו כבר לא היו קשורים אליה שום אופניים. הם התקרבו בשקט עד שהרקרוס פרץ את הדלת באגרוף חזק עד כדי כך שתלש אותה מציריה, וריק התפרץ ראשון אל הבית, שלושת חבריו בעקבותיו. באותו זמן בילי ישב בסלון ושיחק במחשב, אבל לשמע הדלת הנפרצת קם ממקומו עם פוכדור שלוף.
"הרקרוס, תפוס אותו!"
הרקרוס זינק קדימה, אבל בילי שחרר מהפוכדור את הפוקימון שלו, פרסקט – הצורה המפותחת של פרס, אשר את כל גבה כיסתה פטריה ענקית אחת כמו שריון של צב מעוות, ושתי צבתות גדולות הגנו על ראשה. פרסקט ניצבה על השולחן בין בילי להרקרוס והדפה את התוקף בלי בעיה מדרכו.
"מה אתה עושה כאן, ריילי? באת לרצוח לי עוד פוקימון?"
"לא עניינך", ענה ריק, "ברגר, שחרר את פראליגטור שישמור על הדלת!"
בפתח הבית הופיע תנין כחול וענק שחסם את הכניסה מכול מי שעלול לשמוע את הקרב ולבוא לראות מה קורה. הרקרוס ופרסקט המשיכו להילחם בינתיים, כאשר פרסקט חסמה באחת מצבתותיה התקפת גרזן של הרקרוס.
"פרסקט, עכבי אותם!"
בילי הסתובב ומיהר לרוץ אל חדר אחר, תוך כדי שהוא מתעסק בפוקיפון שלו, אבל פרסי מיהרה לשחרר מהפוכדור את פריימיפ, שחסם את דרכו.
"שני פוקימונים בו-זמנית? ככה אתם מפרים את חוקי הליגה?"
"יש דברים חשובים יותר מחוקי הליגה", אמרה פרסי, "פריימיפ, תפוס אותו!"
פריימיפ הושיט את ידיו אל בילי, אבל לפני שהספיק להכות, כוח אדיר עצר אותן בעודן באוויר. כעבור רגע פריימיפ עצמו התרומם באוויר והוטח בכוח בקיר. מאחוריו ניצב עש ענק שהתעופף מעל לרצפה, ועמו המאמנת שלו. קרן על-חושית נוספת חיסלה את פריימיפ, בדיוק כאשר הרקרוס הביס את פרסקט במכת גרזן מוצלחת.
"מה לקח לך כל כך הרבה זמן?" שאל בילי.
"רק תלונות", אמרה המאמנת שהופיעה משום מקום, "בוא, תן לי יד ונעוף מפה".
"נראה לי שאנחנו צריכים קודם לברר מה הם רוצים. לא נרצה שימשיכו לרדוף אותנו שוב ושוב".
"חייבים לנטרל את וינומות', שלא יוכלו להתעתק", לחש ריק לגרייס.
"אני מטפלת בזה. הרקרוס, אקדח סיכות".
גרייס השתדלה ללחוש כדי שאף אחד לא ישמע את הפקודה פרט להרקרוס, אבל וינומות' שם לב להתקפה המתקרבת, והתעתק מן המקום רגע לפני שנפגע. הוא הופיע בצד השני של הרקרוס, הרחק מהישג הגרזן שלו אבל קרוב מספיק כדי שיוכל לירות בו קרן על-חושית ולהיעלם שוב. גרזנו של הרקרוס ננעץ בשולחן מולו כשצנח מובס.
"עכשיו, אתם מתכוונים לדבר, או שנצטרך לשסות בכם עוד פוקימונים?"
ריק הביט לכול הכיוונים, אבל לא ראה את וינומות' בשום מקום. זה לא היה סימן מבשר טובות. בינתיים הוא גם הספיק לזהות מאיפה הוא מכיר את השותפה של בילי שהופיעה במקום – זו הייתה אחת הפליטות מהואן, שראה כשהגיע למחסן לחפש שותף לפרסי.
"ברגר, אתה מכיר את הבחורה הזאת?" שאל.
"אני רק יודע שקוראים לה עאישה ושיש לה סקיטי".
"הייתה לי סקיטי", תיקנה אותו עאישה, "תראה אותה עכשיו".
מהפוכדור של עאישה זינקה חתולה זהבהבה עם אוזניים וצעיף סגולים: דלקטי, הצורה המפותחת של סקיטי. למרות המראה התמים, ריק היה בטוח שאם עאישה מתגאה בה כל כך, מדובר ביריבה מסוכנת.
"נעשה את זה פשוט", אמר בילי, "יש לכם שלוש שניות. אם לא תגידו בשביל מה באתם, או שהתשובה שלכם לא תמצא חן בעיניי, וינומות' יקפיץ אותנו מכאן. הזמן רץ".
ריק ניסה לאלתר במהירות. "באתי להעביר הודעה לבוס".
"ומה אני קשור לבוס?"
"אני יודע שאתה עומד להיות גנרל. אבל אתה עוד לא גנרל, אז עדיין אפשר לעקוב אחריך. באתי להזכיר לבוס שאנחנו עדיין בסביבה ושאנחנו לא נסלח לו על מה שעשה לצוות שלנו".
"הבנתי. ולמה שאני אעביר לו את ההודעה הזאת?"
"כי כדי להוכיח את הכוח שלנו, אנחנו הולכים להביס אותך בקרב פוקימונים".
"לא מעוניין", אמר בילי בשעמום, "עאישה, תגידי לווינומות'…"
"אם כך, אני אדאג שהבוס ידע שהייתה לך הזדמנות להביס את ריק ריילי הבוגד, ובמקום זה ברחת כמו פחדן. יופי של נקודת פתיחה לקריירה שלך".
וינומות' שוב הופיע בחדר, אבל בילי סימן לו לעצור, וכך גם שותפתו לצוות. במקום להיעלם, בילי שחרר את הפוקימון שלו, סנדסלאש, הפנגולינית הקוצנית.
"אני מקבל את האתגר שלך, ריילי", אמר, "במיוחד כשכבר הוכחתי את היכולות שלי מול הצוות שלך".
"על מה אתה מדבר?"
"זוכר את קמרון? החייל היקר שדאג לכם לאפשרות להתעתק בכול רחבי המחוז? כשניתנה הפקודה לחסל את הצוות שלך, אני הלכתי למכון הפוקימונים בספרון. יריתי לחבר שלך ישר בלב. הוא דימם כל כך, עד שאפילו הפוקימונים של סברינה לא היו מהירים מספיק כדי להציל אותו".
הדם פעפע בראשו של ריק. הוא לא היה מופתע ממה ששמע, אבל מוחו רתח.
"מה אתה מזועזע כל כך? אתה רצחת את הצ'רמיליון שלי, לא? אתה לא יותר טוב ממני, ריילי".
"אני טוב יותר מעשרים כמוך, בילי!"
במקום לבחור בפוקימון, ריק הסתער לעבר בילי בחמת זעם בעצמו, קפץ על השולחן ושלח לעברו בעיטה ברגל העץ שלו. אבל בילי נעלם עם וינומות' רגע לפני שריק פגע בו, וריק התרסק על הרצפה בכבדות. עאישה צחקה והורתה לדלקטי להסתער, וריק מיהר לשחרר את הפוקימון הראשון שידו השיגה – אנורית', שניצב בינו לבין דלקטי וחטף את מכת הזן שלה במקום מאמנו.
"יופי, אנורית'! חסל אותה עם גלישת סלעים!"
אנורית' ירק סלעים מפיו כמו נשק אוטומטי, אבל סנדסלאש מיהרה לשבור אותם בעודם באוויר בציפורניה החדות להפליא, בעוד דלקטי התקיפה שוב, הפעם ביללה צורמת.
"מיסדריבוס, אני בוחרת בך!" קראה פרסי.
הבית הפך להיות זירת קרב של סלעים ושל קרניים על-חושיות שנורו לכול עבר, בעוד התקפותיה הפיזיות של סנדסלאש היו חסרות תועלת מול גופו הסלעי של אנורית' וגופה המיסטי של מיסדריבוס. שני הפוקימונים התעלמו ממנה ופנו לתקוף את דלקטי, שלא הצליחה להתמודד עם שניהם יחד, ותוך דקות ספורות צנחה מחוסרת הכרה. כעת פנה אנורית' לטפל בסנדסלאש; זרם של מים מלוחים נורה מפיו והכביד את גופה, עד שמנע ממנה לזוז ואפשר למיסדריבוס לחסל אותה בכדור-צל מכוון היטב.
"כל הכבוד, אנורית'!" קרא ריק.
נראה שזה היה יותר מסתם ניצחון עבור אנורית': הוא נעמד על זוג רגליים אחוריות שצימח זה עתה, גופו גדל כפליים וכוסה בשריון קשה. זו הייתה הפתעה משמחת במיוחד, כי כעת כשאנורית' התפתח, הם יוכלו להביס ביתר קלות את מה שנשאר מהפוקימונים של בילי ועאישה.
"נו? יש לכם עוד משהו לתת?" צחק.
"כן", נשמע קול מימינו ולאחריו צליל של דריכת אקדח.
ריק הסתובב במהרה כדי לראות את בילי ווינומות' שהופיעו שוב. בילי החזיק את פרסי בזרועו האחת, בידו השנייה כיוון אקדח לראשה, ומיהר להרחיק אותה מכול מי שהיה שם.
"יפה, גרמתי לכם לשכוח שיש עוד דרכים לנצח חוץ מקרב פוקימונים", אמר בחיוך נבזי, "עכשיו תקשיבו לי אם אתם לא רוצים שאני אפוצץ לה את הראש".
ריק הרים את ידיו באיטיות.
"בסדר, בילי, ניצחת".
"ריק, לא", קראה פרסי, "אם נפסיד זה הסוף של כולנו!"
"שקט!" ציווה בילי, "תשיבו את הפוקימונים שלכם לפוכדורים, כולכם!"
"תעשו מה שהוא אומר", אמר ריק.
"ותנו לי את הפוכדורים שלכם!"
בלית ברירה, גרייס וברגר ניתקו את חגורות הפוכדורים שלהם, וכך עשה גם ריק. עאישה עברה בין כולם ואספה את החגורות, ולאחר מכן לקחה גם את זו של פרסי.
"אתם מבינים מה אתם עושים?! הבוס יהרוג את כולנו בכול מקרה!"
"לפחות יהיו לכם כמה שעות להיפרד", אמר בילי, "עאישה, תתקשרי למשטרה. תגידי להם שיבואו לקחת את החבר'ה האלה, ושלא ישכחו את ה-50 אלף קרדיטים".
ובמילים אלה, בילי שחרר את הפוקימון האחרון שלו: הוא היה קצת דומה לסייטר, גמל השלמה המעופף הענק, אבל כעת כל גופו כוסה במעטה מתכתי אדום, ובמקום להבים צמחו בקצות זרועותיו שתי צבתות גדולות ומאיימות. כשבילי שחרר את פרסי מאחיזתו, היא רצה היישר אל זרועותיו של ברגר, שמיהר לחבק אותה ולהפנות את גבו אל בילי כדי להגן עליה מפניו. אבל זה לא שינה דבר. הם כבר נוצחו.
"הבטחתי לך שהפגישה הבאה שלנו תהיה הסוף שלך, ריילי".
בזמן שעאישה התקשרה למשטרה, בילי והפוקימון שלו, סייזור, הכניסו את כולם לחדר ונעלו את הדלת, וכדי שלא יוכלו להזעיק עזרה, בילי לקח גם את הפוקיפונים של כולם.
"תישארי כאן להשגיח על השבויים", שמעו אותו אומר מהצד השני של הדלת.
לאחר מכן השתררה דממה.
"זה לא היה נורא כל כך בסך הכול", אמר ברגר.
"שקט", לחש ריק, "עאישה תשמע אותך".
"זה משנה משהו עכשיו?"
"בטח שזה משנה. חשבת שלגנרל שלך לא תהיה תוכנית גיבוי למקרה שניכשל?"
הוא הניח את רגלו על כיסא וחשף את קרסולו. מתחת לגרב ריק הסתיר פוקיפון נוסף, שהיה כבוי כעת אך טעון. פרסי חייכה למראה הפוקיפון.
"למי אתה עומד להתקשר?"
"כשהייתי בהוואן, למדתי דבר חשוב", אמר ריק, "למדתי שהכוח החזק ביותר שמחבר בין בני-אדם הוא שנאה".
"זה לא עונה על השאלה", העיר ברגר.
"אבל זה חשוב, אחרת כולכם תחשבו שהשתגעתי", ענה, "יש בניו-בארק מישהו שישמח לעזור לנו. הוא שונא אותי, אבל את בילי הוא שונא יותר".
"מי זה?"
"אתה לא מכיר אותו, אבל פרסי וגרייס מכירות. קוראים לו ריאן. הוא אח שלי".