פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר
מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398
הערה: חלק 4 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע.
– – – – –
צוות אקווה הוביל את ריק וקייטלין אל הספינה שלהם. ריק לא יכול היה להתנגד לכוח הרב של השודדים, והרגיש חסר אונים כשלקחו לו את הפוכדורים והפוקיפון, כמו גם את של קייטלין. הקפטנית, קורדליה, נשארה בינתיים על הסנט אקווה ודיברה עם צוות האוניה כאילו היו ידידים ותיקים.
"אנחנו לא רוצים צרות. תנו לנו את כל הכסף שלכם, ונסתלק כאילו לא היינו כאן".
"איפה החברה שלך?" שאל אחד המלחים, "לא הייתה במקומך אחת ג'ינג'ית?"
נראה שהשאלה מאוד הרגיזה את קורדליה משום מה. בתגובה היא חבטה בפניו, בעטה בו והפילה אותו לרצפה. ריק מעולם לא ראה אישה חזקה וקשוחה כל כך, אבל בעיקר לא כזו ששאלה פשוטה יכולה להוציא אותה משלוותה. הוא רצה לשאול מה כל כך הרגיז את קורדליה, אבל הבין שאם ישאל, יזכה לטיפול דומה. בינתיים, אנשיה של קורדליה נכנסו אל בטן האוניה, כנראה כדי לשדוד את נוסעיה, בעוד קורדליה חזרה אל הספינה.
"בואו", אמרה.
היא נכנסה אל בטן הספינה וריק וקייטלין הובלו בעקבותיה. קורדליה פתחה את הדלת אל מה שנראה כמו מחסן מזון, בו אוכסנו בעיקר קופסאות שימורים, וכבלה את ריק וקייטלין אל צינורות מתכת בקיר בעזרת שני זוגות אזיקים.
"ברוכים הבאים לגורביס", אמרה, "אני מצטערת שאין לנו כאן תא נוח לאסירים, אבל על הספינה השנייה שלנו יש. אנחנו אמורים להיפגש בעוד כמה ימים, ואז נעביר אתכם לשם".
"אתם יכולים פשוט לשחרר אותנו", ציין ריק.
"אני יודעת", ענתה קורדליה, "אם אתם צריכים שירותים, תצעקו ומישהו יבוא לקחת אתכם. נשתדל לתת לכם כמה שיותר פרטיות. אל תחשבו שאתם יכולים לנסות להימלט. אולי תצליחו לברוח, אבל הפוקימונים שלכם לא".
ובמילים אלה היא סגרה את דלת הברזל הכבדה של המחסן. לפני שהדלת נסגרה ריק הספיק לראות נורה קטנה משתלשלת מן התקרה, אבל היא הייתה כבויה, ומלבדה לא היה שום מקור אור בחדר. הוא וקייטלין נותרו בחושך מוחלט, בלי יכולת לזוז. תוך כמה דקות הוא הרגיש שהספינה מתחילה לזוז. כעת הם היו לגמרי לבד, וריק פחד להיות זה שישבור את השתיקה. איך הוא אמור להסביר לקייטלין למה הוא ביקש להצטרף לצוות אקווה, אחרי שראה אותה נלקחת בשבי על ידם? הוא הרגיש שהיא לא מדברת אתו מאותה סיבה, לא מכעס אלא מהלם, וזה רק העצים את תחושת האשמה שלו. בסופו של דבר שניהם נרדמו בלי לומר מילה.
ריק התעורר לקול חריקת הדלת הכבדה שנפתחה שוב והציפה את התא באור. אחת מחברות צוות אקווה שריק לא ראה קודם לכן נכנסה אל המחסן, הדליקה את האור, הורידה מאחד המדפים שתי קופסאות שימורים וכפיות לו ולקייטלין, ולקחה כמה קופסאות נוספות שהצליחה לסחוב.
"תאכלו", אמרה, "אנחנו לא רוצים להרעיב אתכם".
"אז מה אתם רוצים ממני?"
"למה שלא תשאל את החברה שלך?"
היא טרקה את הדלת אחריה בעזרת הרגל, משום שידיה היו מלאות. ריק לא רצה במיוחד לשאול את החברה שלו. הוא עדיין לא החליף מילה עם קייטלין מאז שנלקחו בשבי. אבל ריק ידע שהם עומדים להישאר כלואים במחסן לפחות בימים הקרובים, ומישהו מהם יצטרך לשבור את השתיקה במוקדם או במאוחר.
הוא פתח את קופסת השעועית שלו – משימה לא פשוטה בהתחשב בכך שידיו בקושי יכלו להתרחק זו מזו, ונאלץ לקרב אותה מאוד לפניו כדי להצליח לאכול. נראה שקייטלין, לעומת זאת, הסתדרה הרבה יותר טוב ממנו, כאילו היא רגילה לאכול כשידיה כבולות באזיקים. מדי פעם היא שלחה בו מבט, אבל במהרה השפילה אותו בחזרה אל קופסת השימורים שלה, עדיין שותקת. אין ברירה, חשב ריק.
"למה היא התכוונה?" שאל.
קייטלין הרימה את מבטה, כאילו שכחה שריק מסוגל לדבר.
"מי?"
"האישה ההיא. למה היא התכוונה כשהיא אמרה לי לשאול אותך מה צוות אקווה רוצים ממני?"
"לא יודעת".
"הם בכלל רצו לקחת אותך בשבי", נזכר ריק, "הם תפסו אותי אחרי שהם ראו שנלחמתי לצדך".
"הם תפסו אותך אחרי שביקשת להצטרף אליהם".
"זו לא סיבה".
קייטלין משכה בכתפיה. "אולי הם חשבו שאתה מרגל של צוות מגמה", אמרה, "איזה אינטרס יש לאדם זר לבוא ככה סתם ולבקש להצטרף לארגון פשע?"
"חשבתי שזה דבר רגיל בהואן".
"לא לאנשים שמגיעים מחוץ למחוז ומבקשים להצטרף במיוחד לצוות אקווה. אין לכם בג'וטו ארגוני פשע משלכם?"
ריק זע במקומו באי-נוחות, עד כמה שהאזיקים אפשרו לו.
"את סוטה מהנושא", אמר, "את יודעת שזו לא הסיבה שצוות אקווה לקחו אותי בשבי. הם רוצים משהו ממך, והם חשבו שאני משתף אתך פעולה".
"אם אני אספר לך מה הם רוצים ממני, תספר לי מה אתה באמת מחפש בהואן?"
"נשמע לי הוגן".
"בסדר", אמרה קייטלין, "צוות אקווה הציעו לי להצטרף אליהם עוד כשהייתי סטודנטית. הם מאוד היו רוצים חוקרת פוקימונים בצוות שלהם. סירבתי להצעה שלהם, ומאז הם רודפים אחריי. הם חושבים שהם יוכלו להוציא ממני את הידע שלי בכוח".
"אבל חוקרי פוקימונים לא מסתירים את הידע שלהם. הכול נמצא בספרים וברשת".
"זה לא תחליף לחוקר פוקימונים אמיתי שיהיה לצדך. אם פוקימון פראי תוקף אותך ואתה רוצה לדעת הכול על נקודות התורפה והחוזק שלו, מה תעדיף, להתחיל לדפדף בספרים או פשוט לשאול את האדם שלידך?"
ריק הנהן.
"תורך", אמרה.
ריק נשם עמוק. "אני מחפש פוקימון מסוים…"
"ראיקוזה?" שאלה קייטלין לאחר שהתמהמה מעט.
ריק הביט בה בהלם. הוא לא התכוון לספר הכול, אבל איכשהו קייטלין הצליחה לנחש, והוא הבין שהבעת התדהמה על פניו חשפה אותו לפני שהספיק להתעשת.
"איך את יודעת?" שאל.
"זה חייב להיות פוקימון אגדי, אם הוא היה שווה שתבוא עד לכאן בשבילו. רצית להצטרף לצוות אקווה, אבל אני מניחה שאתה לא מעניין בקיוגר, כי אני לא חושבת שהיית רוצה להשתמש בו כדי להציף את העולם. אתה כנראה מתכנן להשתמש בקיוגר כדי לזמן את ראיקוזה, שיבוא להרגיע אותו ברגע שיתעורר, ואז תוכל לתפוס אותו".
"את באמת יודעת המון על פוקימונים".
"מספיק כדי לדעת שהתוכנית שלך מטורפת", אמרה קייטלין, "אפילו אם תצליח להתיש את ראיקוזה ולהתקרב אליו מספיק כדי לזרוק עליו פוכדור, מה תעשה עם פוקימון ששולט במזג האוויר? לרצות להשתמש בו זה מטורף!"
"למה? אפשר למנוע סופות ברקים, או להוריד מספיק גשם בשנת בצורת…"
"ריק, בבקשה אל תנסה למכור לי שאתה מתכוון להשתמש בראיקוזה לטובת הכלל, כי חבל לשנינו על הזמן".
"יש לך משהו טוב יותר לעשות?" ריק קרקש באזיקיו.
"אולי כדאי שנתחיל לתכנן איך אנחנו בורחים מכאן".
"אני לא בורח בלי הפוקימונים שלי".
"גם אני לא. אבל שמעת את הקפטנית, הם מתכוונים להעביר אותנו לספינה אחרת, וכנראה גם את הפוקימונים שלנו יחד איתנו. זו תהיה ההזדמנות שלנו".
עברו כמה שעות עד שדלת התא נפתחה שוב. אותה חברת צוות מהבוקר נכנסה פנימה, ובידיה מכשיר שהשמיע צפצוף מוכר.
"של מי זה?" שאלה.
"שלי", אמר ריק.
"הפוקיפון שלך לא מפסיק לצפצף מאז הבוקר. נראה לי שאתה אדם מבוקש".
אוי לא, חשב ריק. הוא היה אמור לדבר עם היד הלבנה וגם עם ג'יימס, אבל הפגישה שלו עם קייטלין השכיחה ממנו את זה לחלוטין, ועכשיו הצוות שלו בבעיות.
"מה אתה אומר? רוצה לענות?"
"כן בבקשה".
"אין בעיה".
היא לחצה על הכפתור שגרם לקולו העמוק של הבוס להדהד בכול התא: "ריילי!"
"ריילי לא יכול לדבר כרגע", חייכה השודדת.
"מה זה? עם מי אני מדבר?"
"עם המאהבת שלו".
"בוס, בבקשה", צעק ריק מספיק חזק כדי שישמע את קולו.
"ריילי, מה זה צריך להיות? אתה צריך להיות זמין בפוקיפון כל הזמן!"
"אני באמצע במשימה חשובה", אמר.
"אני נותן לך את המשימות עכשיו! אתה לא תתחמק ממני, במיוחד לא כשאתה מעלה משכורות על חשבוני!"
"אל תדאג, בוס, הכול תחת שליטה!"
"אל תאמין לו", אמרה השודדת, "הוא נפל בשבי של צוות אקווה. שום דבר לא תחת שליטה".
ריק כל כך התמלא בייאוש, עד שהטיח את ראשו חזק משהתכוון בצינור שהיה קשור אליו, ומצחו הלם בכאב.
"מי זאת?!" שאג הבוס.
"קוראים לי מוריאל. זה עוזר לך במשהו?"
"אם מה שאת אומרת נכון, תגידי לצוות שלך שישחררו מיד את הגנרל שלי. הוא בצרות מספיק גדולות גם ככה".
"גנרל?" מוריאל לכנסה מבט אל ריק בגבות מורמות, "טוב לדעת שהילד הזה שווה משהו. אני אחזור אליך אחרי שנחשוב על כופר מתאים".
והיא ניתקה את השיחה.
"ריילי, למה לא סיפרת לנו שאתה גנרל? איזה צבא גייס ילד כמוך?"
"לא עניינך", אמר ריק, "ואין לכם טעם לנסות לדרוש כופר, כי מי שדיברת אתו עכשיו חושב שאני לא שווה כלום".
"עוד נראה", אמרה מוריאל ויצאה מהתא.
"יש לך עוד משהו שאתה רוצה לספר לי?" שאלה קייטלין.
"חשבתי שאת לא רוצה לבזבז זמן", ענה ריק, "יש לנו בריחה לתכנן".
נדמה היה שחלפו שלושה ימים – ריק לא היה בטוח, אבל הוגשו להם תשע ארוחות במהלכם, וזו הייתה הדרך היחידה שלו לעקוב אחרי הזמן עד שקורדליה חזרה אל התא שלהם.
"בואו", אמרה, "הגעתם לבית החדש שלכם".
כשהובל מבטן הספינה אל הסיפון, עיניו של ריק מצמצו לנגד אור השמש, אותו לא ראה זמן רב כל כך. שני שודדים חסונים הובילו כל אחד מהם, וקורדליה הלכה בראש. כשהגיעו אל הסיפון, ריק הבחין בשודדים מעמיסים אל ספינה נוספת, שנקשרה אל הגורביס, את הציוד שלו ושל קייטלין: התרמילים הגדולים של שניהם, חגורת הפוכדורים והפוקיפון של ריק, ותיק הצד של קייטלין שבו היא החזיקה את הפוכדורים שלה. הם ניסו לשמור על קור רוח, כמו שתכננו; ברגע שיוכלו לחטוף את הציוד שלהם, יוכלו לברוח.
השודדים נשאו את ריק בזהירות מעבר למעקי שתי הספינות. הציוד שלו היה במרחק נגיעה ממנו, וכפתור הפוכדור של ניינטילס מופנה ישר אליו. ריק לא היה צריך לחשוב פעמיים, ובעט בפוכדור.
שועלה לבנה בעלת תשעה זנבות הופיעה על הסיפון. חברי צוות אקווה בקושי הספיקו להבין מה קורה, לפני שקייטלין חבטה בצד גופה במוריאל שאחזה בה. צוות אקווה כמובן היו רבים מהם, אבל לא היו ערוכים לטפל בפוקימון, וניינטילס החלה לרסס באש את כל מי שניסה להתקרב אל ריק וקייטלין.
"ניינטילס! המפרשים!" קרא ריק.
ניינטילס ירתה פרץ אש לעבר יריעות הבד שהתלקחו בקלות. חצי מצוות הספינה מיהרו לכבות את האש, וריק ניצל את ההמולה להשתחרר מאחיזתם של השודדים. גם קייטלין עשתה אותו דבר, ומיהרה לעבר המעקה.
"עצרו את הפוקימון!" צעקה קורדליה.
כמה חיילים מצוות הגורביס שלפו מחשבונים קטנים מחגורתם, וכיוונו אותם אל מעבר למעקה. רצועת אנרגיה ארוכה בקעה מתוך המכשירים ונמתחה אל תוך האוקיינוס. רק לא זה, חשב ריק.
קייטלין לא התכוונה לחכות לפוקימונים של צוות אקווה לעלות מן הים. היא זינקה על המעקה והושיטה יד אל ריק.
"בוא מהר!"
ריק לא היסס. הוא תפס את התיק והתרמיל של קייטלין והושיט לה אותם, העמיס את התרמיל שלו על גבו, תפס את הפוכדורים שלו והתכוון לאחוז בידה של קייטלין. בינתיים, מן הים זינקו דגים מפלצתיים כמו אלה שתקפו את ריק וקייטלין על סיפון הסנט אן. לניינטילס לא היה סיכוי נגד כל כך הרבה פוקימוני מים, ובכול מקרה ריק נאלץ להשיב אותה לפוכדור כדי לא לברוח בלעדיה. הדגים הקיפו אותם, מוכנים לקרוע אותם לגזרים בשיניהם החדות כסכינים, והשודדים התקרבו אליהם בזרועות מושטות. רק פוקימון אחד יכול היה להציל אותם כעת.
"ופוריא…"
"מצטערת, שינוי בתוכנית", קטעה אותו קייטלין.
היא בעטה בריק בחוזקה והפילה אותו היישר אל מלתעות הדגים המפלצתיים. הם התנפלו עליו כאחד, אלף סכינים קרעו את בשרו, ומבעד לכאב שהלם בו הצליח לראות את קייטלין צוללת אל האוקיינוס, מתחמקת מהפוקימונים שהיו עסוקים כעת בריק. המים נצבעו באדום כהה, ריח של דם מילא את האוויר, וריק לא הצליח לשמוע אפילו את זעקותיו שלו.