Site icon מפלצות כיס

פוקימון; במהירות החושך – פרק 97: בחזרה אל המחסן / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 4 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע.

– – – – –

לאחר שביקרו במרכז הפוקימונים של סרוליאן וטיפלו בפוקימונים שלהם, יצר ריק קשר עם ג'סי וג'יימס, שהיו כעת בדרכם אל ספרון לשוד בנק נוסף. ריק אמר להם לבטל את הפעולה ולהיפגש עמם. ההתעתקות של ופוריאון התגלתה כיעילה מאוד – תוך שניות בודדות, ריק ופרסי פגשו את ג'סי וג'יימס, ועברו מספרון היישר אל קצה העיר פיוטר, סמוך ליער וירידיאן.

"אני לא מאמינה", רטנה ג'סי, "תראה את זה, הגמד הקטן הזה גנרל!"

"ידענו את זה", הזכיר לה ג'יימס, "שמענו את ההודעה שהוא שלח לכולם. כל הכבוד, ריק".

"כל הכבוד", נחרה ג'סי בבוז, "אנחנו כבר חיילים ותיקים, מעולם לא קיבלנו קידום, והילד הזה רק הגיע לצוות וכבר מתחיל לתת לנו פקודות".

"זה לא שביקשתי את זה", התגונן ריק.

"אז מה כל כך מיוחד בך? אתה מוכן להסביר לי?"

"אני לא יודע, בסדר? אני לא יודע למה הדרקון האדום בחר דווקא בי".

"הוא שם עליך עין עוד מאז שהשגנו עבורו את אירודקטייל", הזכירה לו פרסי, "הוא נתן לנו הרבה משימות מיוחדות וביצענו בהצלחה את רובן".

"לך היה חלק לא פחות גדול בכול זה. למה דווקא אני?"

"אני בטוחה שהיו לו את הסיבות שלו".

"ואני הייתי רוצה לדעת את הסיבות האלה", אמרה ג'סי, "למה שאני אקבל פקודות ממך?"

"בדיוק מאותה סיבה שהסכמת לקבל פקודות מהדרקון האדום. אם זה לא מוצא חן בעינייך, את יכולה ללכת. את חיילת טובה וחברה שלי… בערך. לא הייתי רוצה לאבד אותך, אבל אני אפטר אותך אם לא תהיה לי ברירה".

"אני לא מאמינה שאתה מסוגל לפטר מישהו".

"הוא כבר עשה את זה", התערבה פרסי.

"אולי נפסיק לריב?" הציע ג'יימס, "ריק, גם אני בטוח שלדרקון האדום הייתה סיבה לבחור בך, ושתהיה גנרל מעולה. נראה שקראת לנו בשביל לתת לנו משימה מיוחדת. תמיד רצינו כאלה, נכון, ג'סי?"

"תלוי על מה הוא חשב".

"משהו שונה מכול מה שעשיתם עד היום", אמר ריק, "מה שקרה בתחנת הכוח גרם לי להבין משהו. יש לי עכשיו הרבה כוח… גם לכם, בתור האנשים הכי קרובים אליי. אנחנו לא חייבים להשקיע את כולו בלהתעשר. הדרקון האדום ידע את זה, והשתמש בחלק מכוח האדם שלו לקידום מטרותיו האישיות. החלטתי גם אני לעשות את זה".

"ריק, הדרקון האדום…" פתחה פרסי.

"אני יודע", קטע אותה, "זה לא משנה עכשיו".

הוא לכסן מבט לעבר ג'סי וג'יימס, ופרסי הבינה. הם לא יודעים שהגנרל שלהם לשעבר בגד בצוות רוקט, ואין סיבה שיידעו עכשיו. ריק מסר להם את פרטי המשימה, וג'סי עיקמה את אפה.

"אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה שנעשה? כמו מה אנחנו נראים לך?"

"מישהו חייב לעשות את זה, והסברתי לכם למה", אמר ריק, "אם לא תסכימו, תוכלו לחזור לשגרה הרגילה שתמיד רציתם להתקדם ממנה. אבל אם תסכימו, כתודה מיוחדת, אני אתן לכול אחד מכם פוקימון נוסף לצוות שלו".

עיניו של ג'יימס נפערו לרווחה. גם ג'סי לא יכלה להישאר אדישה לכך.

"מה האפשרויות?" שאלה.

ריק כבר החליט מראש שלא לוותר על ניינטילס או על קווילאבה, וגם ופוריאון הייתה שימושית מכדי לוותר עליה. את אנורית' רצה לשמור אצלו כי הם היו יחד כבר זמן רב, בניגוד לפוקימונים שקיבל בחזרה רק כעת. נותרו, אם כן, חמש אפשרויות: ספירו, וויפינבל, פראליגטור, הרקרוס וסניזל.

"טוב, רק טיפש יבחר בפראליגטור או וויפינבל שלא יקשיבו לו", הרהרה ג'סי, "אני רוצה את ספירו. לא יזיק גם לי פוקימון מעופף".

"אני דווקא חושב שאקח את וויפינבל", אמר ג'יימס.

ג'סי הביטה בו כאילו נפל מהירח.

"ג'יימס, אני יודעת שאמרתי שרק טיפש ייקח אותו, אבל זה לא אומר ש…"

"אל תדאגי, היא ואני נהיה חברים טובים. יש לי תוכנית".

"אתה והתוכניות שלך…"

"ג'סי, תני לו לבחור", אמר ריק, "אם הוא רוצה את וויפינבל, הוא יקבל אותה".

הוא חילק לכול אחד מהם פוכדור ובתוכו הפוקימון שבחרו. לאחר מחשבה קצרה, נתן פוכדור נוסף גם לפרסי.

"תצטרפי אליהם בינתיים", אמר, "ניפגש בעוד כמה ימים".

"רגע אחד. אתה לא בא איתנו?" שאלה.

"יש לי כמה סידורים לטפל בהם קודם. אל תדאגו, אני לא אשאיר אתכם שם לבד".

"ככה זה גנרלים", אמרה ג'סי, "נותנים לנו את העבודה השחורה והולכים לבלות בינתיים".

"אני מבטיח לך שאני לא הולך לבלות", ענה, "להתראות".

ריק הרים את ופוריאון בזרועותיו, ויחד הם התפוגגו באוויר.

ריק הופיע בחזרה באי כרונו מול המחסן, שנראה כמו צריף עלוב אך למעשה היווה כניסה למבנה תת-קרקעי גדול, בו הוכשרו החיילים של צוות רוקט לפני שהם יוצאים למשימות בשטח. כשנכנס פנימה ראה שששה אנשים נמצאים בו כעת בנוסף לוונדי, האחראית עליהם. למראה ריק, ונדי קמה ללחוץ את ידו.

"טוב לראות אותך שוב, ריילי. או שמא עליי לקרוא לך שועל האש?"

"תודה, ונדי", אמר ריק, "אני רואה שהמחסן מלא חיים הרבה יותר מכשאני הייתי כאן".

"כן. כולם פליטים מהוואן, מסכנים. עוד כמה ימים אמור להגיע עוד חייל חדש".

"טוב מאוד. במקרה אני מחפש חייל חדש לצוות שלי".

"כמו שאתה רואה, יש לך מבחר גדול. אני אשלח לך את הפרטים שלהם עד הערב".

"תודה".

ריק פנה ללכת משם, אבל לפני שהספיק, אחד מהחיילים-לעתיד קם ממקומו ופנה אליו. הוא נראה צעיר יותר מהאחרים, אם כי לא יותר מריק עצמו, גבוה ממנו לפחות בראש ובעל שיער שחור וארוך וז'קט כחול מרופט.

"סלח לי. אתה גנרל?"

"כן, הוא גנרל, אז כדאי שתתנצל ותחזור לעבודה שלך!" נזפה בו ונדי.

"זה בסדר", אמר ריק, "למה אתה שואל?"

"אני יודע שעלול לקחת הרבה זמן עד שמישהו ייקח אותנו לעבודה אמיתית, אז חשבתי שבטח לא יזיק לפנות אליך בעצמי ולראות אם תרצה…"

"לא יזיק?" התפרצה ונדי, "החוצפה שלך תעלה לך ביוקר!"

"זה בסדר", חזר ריק, "הבחור הזה מוצא חן בעיניי, אני צריך בצוות שלי אנשים עם יוזמה. בוא נצא החוצה ונדבר".

ריק והנער יצאו אל מחוץ למחסן, והתיישבו בצלו של עץ צפצפה.

"אז מה שמך?" שאל אותו ריק.

"ג'ון ברגר".

"נעים להכיר אותך, ג'ון".

"אני מעדיף שיקראו לי ברגר, גנרל".

"יש סיבה מיוחדת?"

"אני לא אוהב את השם ג'ון", אמר ברגר, "הוא נפוץ מדי. בבית הספר היינו לפחות עשרה תלמידים בשם ג'ון, לכולנו קראו בשמות המשפחה".

"בסדר, ברגר. ספר לי למה הצטרפת לצוות רוקט".

"באתי מהוואן", אמר, "פשע בהוואן זה דבר רגיל. ארגוני הפשע הורסים את החיים של כולם, אז או שאתה מצטרף אליהם ומשיב קצת מלחמה, או שאתה ממשיך לשנוא אותם ולסבול בשקט. אחותי נהרגה בקרב בין צוות אקווה לצוות מגמה, ולא רציתי להיות חלק מאף אחד מהם, אבל גם לא יכולתי להישאר בבית. ברחתי לקנטו כי רציתי להתחיל חיים חדשים ולמצוא עבודה, אבל אף מקום מהוגן לא רוצה להעסיק פליטים, לכן פניתי לצוות רוקט. הרבה ישנאו אותי על הבחירה הזאת, אבל אני מעדיף את זה מלחזור הביתה".

"לא נשמע שאתה נלהב כל כך להיות חלק מאיתנו".

"עכשיו, כשאני כבר כאן, אני אעשה מה שצריך".

"בסדר. מה אתה יודע לעשות, ברגר?"

"מה שתגיד לי", ענה, "אף פעם לא הייתי שודד או משהו כזה, אבל אני מוכן ללמוד".

"בן כמה אתה?"

"שש-עשרה, גנרל".

"אתה לא חושב שאתה קצת צעיר מדי?"

"עם כל הכבוד, גנרל, אני לא חושב שאותך זה אמור להפתיע".

הוא מבוגר ממני בשנתיים, חשב ריק. מבוגר בארבע שנים מהגיל שבו הצטרפתי לצוות רוקט. זה בהחלט לא אמור להפתיע אותו.

"יש לך פוקימונים?"

"עדיין לא".

"אני מבין שאין לך ניסיון בכלל. למה שאקח אותך ולא מישהו מנוסה יותר?"

"כי אם כולם יירצו רק את מי שיש לו ניסיון, לא יישאר את מי לקחת. איך אפשר לצבור ניסיון אם כולם רק רוצים שכבר יהיה לך ניסיון?"

אותה מחשבה בדיוק חלפה בראשו של ריק וחבריו בתחילת מסע הפוקימונים, לפני מה שנראה כמו שנים רבות כל כך. מלבד זאת, עד כה נראה שככול שלמי שריק מפקד עליו יש יותר ניסיון, כך הוא יתמרד נגדו יותר.

"בסדר, אקח אותך תחת חסותי בתנאי אחד", אמר ריק, "תצטרך לבצע דברים מעט בלתי-שגרתיים. אולי לא מה שהיית מצפה מחברות בצוות רוקט. כשאמרת שתעשה מה שאגיד לך, עד כמה התכוונת לזה?"

"כל עוד לא תבקש ממני להפשיל את המכנסיים ו…"

"כמובן שלא. השאלה שלי היא האם אני יכול לסמוך עליך?"

"במאה אחוז".

"טוב מאוד", אמר ריק, "עכשיו, אם אתה מתכוון להיות גנב-פוקימונים, כדאי שיהיו לך פוקימונים. לצערי אין לי הרבה את מי להציע לך, אבל נסה להסתדר אתו".

הוא הושיט לברגר את אחד הפוכדורים שלו. ברגר פתח את הפוכדור, וממנו יצא תנין ענק, כחול וזועם, גבו גבנוני ועטור קשקשים אדומים. הוא הביט בשיניים חשופות בריק, ואז בברגר.

"זה פראליגטור. הוא פוקימון מפותח, אז הוא כנראה לא יקשיב לך מיד. עשה ניסיון".

ברגר קם בחשש: הוא מעולם לא חשב שהפוקימון הראשון שלו יהיה פראליגטור. הוא הושיט את ידו באיטיות, ופראליגטור לא הגיב, אך גם לא נרתע.

"איך ניגשים לדבר כזה?" שאל ברגר.

"הוא דווקא נראה רגוע".

"הוא נראה כאילו בכול רגע הוא יתחרט ויחליט להוריד לי את היד בביס".

"לעולם לא תדע אם לא תנסה".

ברגר שלח את ידו ונגע בכתפו של פראליגטור. הוא עצם עיניים בחוזקה, כאילו מישהו הצמיד קרח לעורו הקשקשי, אבל לא נרתע. הוא חשף שיניים לעבר ברגר, אך לא עשה דבר.

"נסה לתת לו פקודה", אמר ריק.

"בסדר… פראליגטור, תכה בזנב שלך על השיח הזה?"

פראליגטור השתהה לרגע, וכעבור רגע חבטה אדירה פילחה את השיח, והאוויר התמלא בקרעי עלים.

"זה מדהים", אמר ריק, "יש לך כישרון טבעי. אף פעם לא ראיתי פוקימון מפותח מקשיב למישהו שלא פיתח אותו".

"באמת?"

"פראליגטור עבר הרבה עם המאמן הקודם שלו. הוא לא התייחס אליו יפה, ועכשיו הוא צריך מישהו שיאהב אותו. נראה שהוא מוכן לסמוך עליך".

נראה כאילו פראליגטור מהנהן בהסכמה, ואז נהם בשיניים חשופות, מבקש להבהיר שאם גם ברגר יאכזב אותו, הוא באמת יוריד לו יד. אחרי שניסה עוד כמה תרגילים פשוטים כדי להתקרב לפראליגטור, ברגר השיב אותו לפוכדור, ואז הוא וריק חזרו אל המחסן.

"אבל תזכור", אמר ריק, "גם אני סומך עליך. אם תחליט לקחת את פראליגטור ולברוח, כל הצוות שלי ירדוף אחריך בכול המדינה".

"אל תדאג. גם אני מחכה כבר להתחיל בעבודה האמיתית".

"מתי את חושבת שתוכלי להעביר אותו אליי?" שאל את ונדי.

"לא יותר משבוע. אני אשתדל לא להעמיס עליו בימים הקרובים".

"תודה", אמר, ואז פנה לברגר, "נתראה כשתסיים את כל המטלות שלך כאן. ברוך הבא לצוות".

Exit mobile version