העץ הגדול בחצרו של לורנס קינג הפך בימים האחרונים למקום מרבצו האהוב של מאנקי מסוים. הוא ישב על העץ כל היום, ישן, אכל ושיחק בו, ויחסית למאנקי הוא אפילו היה ידידותי מאוד לפוקימונים אחרים שבאו לבקר בו מדי פעם. לא קינג ולא אף אחד מעובדיו הקדישו לכך יותר מדי מחשבה. לא הייתה להם סיבה לבדוק את זה לעומק – אם כן, היו שמים לב למצלמת הרשת הקטנה המחוברת לרגלו, שצפתה על הבית כל הזמן.
"היה נחמד אם מאנקי היה מפסיק לזוז מדי פעם", ציין ריק.
"מה אתה רוצה? הוא פוקימון לוחם, הוא צריך פעילות גופנית", ענתה לו פרסי.
"אני יודע. למה אנחנו לא פשוט תולים מצלמה על העץ, בלי פוקימון שיצטרך להיות שם כל הזמן?"
"ואיך בדיוק ניכנס לשם בלי שישימו לב? זו תהיה הסגת גבול ואנחנו נהיה בצרות. מאנקי הוא הפוקימון היחיד שיש לנו שאף אחד לא יבחין בו יותר מדי".
פרסי החלה לפרוש את שק השינה שלה על האדמה, אחד השטחים היחידים שנותרו יבשים בחורשה שמחוץ לגולדנרוד. השלג כבר חלף מהחלק הזה של המחוז, אך הימים היו גשומים, ו-וולפיקס, ששנאה את הגשם, מיהרה להתכרבל לצדה.
"אני הולכת לישון", אמרה, "יש לך כוח להריץ חיפוש?"
"אני אנסה, אבל אני בספק אם אצליח יותר ממך".
"אי אפשר לדעת מה נמצא. לילה טוב".
למעשה, הבוקר כבר עלה מזמן. ריק ופרסי ישנו כעת במשמרות – בעת שאחד מהם ישן, השני צפה על הבית של קינג בריבוע קטן על מסך המחשב, ובאותו זמן השתמש במחשב כדי לחפש מידע ברשת על פריצה. כמובן שזה לא היה מידע שכול אחד יכול למצוא בקלות, ולכן כל מה שהם מצאו עד כה היה פריצת מנעולים פשוטים, בהחלט לא מהסוג שהיה עליהם להתמודד עמו כעת. אפילו חיפוש במאגר המידע של צוות רוקט העלה חרס – מעט מאוד חברים החזיקו בידע מסוג הזה, והם העדיפו לשמור אותו לעצמם.
כל אותו הזמן הם המשיכו לקוות שמישהו יעשה את העבודה בשבילם. כתוכנית גיבוי, מאנקי היה מוכן להתפרץ פנימה ברגע שזה יקרה. הם לא באמת ציפו שיצליח להתגבר לבדו על השמירה, אלא רק שירוויח עבורם מספיק זמן עד שיגיעו לשם על גבה של פידג'יוט. את המצלמה הם שתלו כדי שתתריע להם ברגע שזה קורה, אך הם לא יכלו להיות מרוכזים כל הזמן בשידור אם ברצונם לחפש את המידע הדרוש להם. הם צפו בו מזווית העין, ורק ברגע שמישהו עבר מול הכספת, הם הפנו אליו אל תשומת לבם. פרסי לקחה על עצמה את משמרת הלילה, כיוון שבשעות הללו הרבה פחות אנשים הסתובבו בבית והיא יכלה להשקיע חלק גדול יותר מזמנה בחיפוש המידע, משימה שהיא הייתה מיומנת בה הרבה יותר מריק.
זה היה עוד יום משעמם שעבר בבהיה במסך וברפרוף על טקסטים שאף אחד מהם לא הביא תועלת. ריק בקושי ידע מאיפה להתחיל לחפש, ומדי פעם חשב על פרסי והתקשה להבין איך היא יכולה להיות מומחית כזו במחשבים, אבל אז נזכר שגם היא בינתיים לא הצליחה יותר ממנו במשימה הזאת. כמה פעמים בשעה, תנועה בריבוע הקטן ששידר את המתרחש בבית תפסה את תשומת לבו, אבל זו תמיד הייתה אזעקת שווא – מאנקי שזז קצת יותר מדי כדי לחלץ את עצמותיו, ההיטמונלי השומר, שגם הוא היה לוחם שזקוק לתנועה רבה, או לורנס עצמו, אחד מבני ביתו או אורח חשוב שבא לפגישת עסקים, שעבר שם בדרך לחדר אחר. אחד מהאורחים החשובים הללו היה לבוש בחליפת עסקים כתומה שהיה קשה מאוד לשכוח: ריק זיהה אותו במהרה כג'ובאני, מנהל קזינו כוכב הכסף, עמו הסתבך אביה של פרסי. ריק החליט שלא לציין בפניה שהוא היה כאן.
אבל דווקא בלילה משהו קרה.
ריק חש דרך שק השינה את מגע ידה של פרסי, שהעירה אותו משנתו.
"ריק! ריק, תתעורר!"
הוא פקח את עיניו וראה שעדיין חשוך בחוץ.
"מה קרה, מיץ-גזר?"
"תסתכל".
הם הביטו בשידור, שפרסי הגדילה ומילא כעת את כל המסך. שתי דמויות לבושות שחורים עמדו ליד הכספת והתעסקו בדלת שלה. הגשם הקשה על ריק ופרסי לראות מה בדיוק הן עושות, אבל ריק זיהה אותן.
"אני מכיר אותם", אמר, "הם מצוות רוקט".
"חשבתי שהדרקון האדום נתן לנו את המשימה".
"הם לא חיילים של הדרקון האדום. קוראים להם בוץ' וקאסידי".
"קאסידי? זו לא הבחורה שג'סי שונאת?"
"בדיוק, ולהתעסק איתם עכשיו זה רק מה שהיה חסר לנו", אמר ריק, "אבל אין ברירה. קדימה, תעירי את פידג'יוט ובואי נעוף לשם".
"לא כדאי שנחכה לראות אם הם יצליחו לפרוץ את הכספת בכלל?"
"ברגע שהם יצליחו, הם יסתלקו. מאנקי לא יתקוף אותם, הוא בטח ישן עכשיו".
ואכן, התמונה הייתה יציבה מכדי שמאנקי יהיה ער. זה היה הרגע לפעול, ידעו שניהם – אך כעת, במקום לפרוץ את הכספת, יהיה עליהם לחלץ את התכשיט מציפורניהם של בוץ' וקאסידי, וריק כבר לא היה בטוח איזו אפשרות הוא היה מעדיף.
הידית הסתובבה והדלת נפתחה. קופסת התכשיטים השחורה הייתה מונחת שם, יחד עם עוד כמה תכשיטים יקרים, הקטנים שבהם ארוזים בקופסאות.
"תראי את כל זה", אמר בוץ', "ניקח הכול, או רק את הקופסא?"
"מה נראה לך? גם אנחנו צריכים להתפרנס ממשהו".
הם החלו למלא את תרמיליהם, וכאשר הרימה קאסידי את השרשרת האחרונה, שהייתה עשויה יהלומים יקרים למראה, משהו לפתע התנגש בה, הפיל אותה לרצפה וגרם לה לשמוט את השרשרת.
"היפנו!" קראה.
היפנו, הפוקימון שהתנגש בה, היה הצורה המפותחת של דראוזי, הפוקימון שלהם שהספיק להתפתח בינתיים – פוקימון על-חושי שהשתמש במטוטלת שהשתלשלה מידו להפנט את יריביו. הם התכוונו להשתמש בו להתעתק מן המקום, ונראה שזה בדיוק הזמן לעשות זאת.
"בוץ', בוא מהר!" קראה.
בוץ' החל לרוץ לעברם. הוא היה חייב לגעת בהיפנו כדי שיתעתק יחד אתו. אך סלע כבד, כמו זה שהעיף את היפנו על קאסידי, התנגש כעת גם בו והפיל אותו מרגליו. הוא ניסה לזחול לעברם, אבל משהו תפס אותו. חבלים נכרכו סביבו ומנעו ממנו להמשיך להתקדם, אלא משכו אותו לאחור. היפנו נאבק למשוך אותו לעברו בכוחו העל-חושי, ונראה שהוא מצליח להתגבר על החבלים, ומשך לעברו את בוץ'…
ואז הריכוז שלו נקטע, ובוץ' עף אחורה בפתאומיות. וולפיקס קטנה הגיחה מקצה המסדרון ורשפה אש על היפנו. קאסידי הספיקה להתחמק משם בדיוק בזמן, שלא תעלה באש בעצמה, אבל כעת גם היא וגם בוץ' היו בשני צדיו המרוחקים של היפנו, שאמור היה לחלץ אותם מכאן בבטחה.
"קדימה, היפנו, אתה לא תתן לוולפיקס קטנה ומעצבנת לעצור אותך!"
היפנו הרים את המטוטלת שלו במטרה להרדים את וולפיקס, אך היא זזה כה מהר, עד שלא הצליח ללכוד את מבטה. בינתיים, קאסידי שחררה מהפוכדור שלה פוקימון נוסף.
"רטיקייט, שחררי את בוץ'!" קראה.
רטיקייט עקפה בזריזות את שיניה של וולפיקס, רצה אל קצה המסדרון, ונתקלה שם בצמח המשונה ששלח קדימה את החבלים שלכדו את בוץ'. היא זינקה עליו, נשכה אותו בכול כוחה בשיניה הבולטות, וכמעט שברה את שיניה בניסיון – היא לא ציפתה שהצמח יהיה קשה כמו אבן. סלע נורה גם עליה מתוך עלי הכותרת הסגולים של הצמח, שעזב את בוץ' ופנה להילחם בה – כעת, כשוולפיקס דאגה להיפנו, בוץ' וקאסידי כבר לא יכלו להימלט.
וולפיקס נעה במהירות במסדרון, דילגה מקצה אחד לקצה אחר, עמדה על הקירות כשציפורניה אוחזות בשטיחים יקרים, וכל אותו זמן ממטירה אש חמה על היפנו המסכן. הוא זנח את הניסיונות להפנט אותה וניסה למקד בה את כוחו העל-חושי, והצליח פעם אחת להרים אותה באוויר בכוח המחשבה, אך הכאב שגרמו לו התקפות האש גרם לו לאבד ריכוז ולשמוט אותה. היא נפלה מגובה שני מטרים באוויר, אך הצליחה לקום שוב על רגליה ולהתחמק מקרן על-חושית ששיגר אליה היפנו, היישר אל תוך הכספת. היפנו ניסה לטרוק עליה את הדלת בכוחותיו העל-חושיים, אך וולפיקס חמקה משם במהרה ושיגרה לעברו מטח אש נוסף.
"היפנו, מתקפת בלבול!" קרא בוץ' בעת שקם על רגליו.
ההתקפה רבת העוצמה של היפנו מילאה את המסדרון כולו באור סגלגל, וממנה וולפיקס לא יכלה להתחמק. כולם נפלו מרגליהם, ורק אז הרגישה וולפיקס עד כמה עוצמתיים כוחותיו של היפנו – תוך מספר שניות, המתקפה העל-חושית הספיקה כדי לעלף אותה.
"זה ילמד אותך לא…"
אבל בוץ' לא הספיק לסיים את המשפט. קרן-אור נשלחה קדימה והתפוצצה בדיוק במקום בו עמד היפנו, פערה חור גדול ברצפה והדפה את כולם לאחור. זו הייתה הקרן הסולרית של ליליפ, שהשתמש באור של היפנו ובחום של וולפיקס כדי להיטען באנרגיה במקום אנרגיית השמש. כעת כולם ראו אותו – הוא עמד בקצה המסדרון, כאילו צומח מתוך הרצפה, לצדו שכבה רטיקייט המובסת.
"מה הדבר הזה?" שאל בוטץ'.
"אני לא יודעת, אבל הגיע הזמן לטפל בזה!"
ומתוך פוכדור נוסף זינק כלב שחור משחור, שלא היה נראה על רקע הלילה החשוך, אלמלא העצמות הלבנות שעיטרו את גבו ומצחו. הוא פער את פיו, להבות אכזריות נשלחו ממנו, ולמרות שליליפ לא היה חלש במיוחד מול אש, נראה שהקרב מול רטיקייט עשה את שלו, והוא צנח מותש על הרצפה.
קאסידי ובוץ' התכוונו לברוח ברגל מהמקום, אחרי שהרעש שהקימו ודאי כבר העיר את כולם, אך כשיצאו מהמסדרון אל טרקלין הבית, מישהו חסם את דרכם. קאסידי זיהתה מיד את הנער שישב שם, פוכדור נוסף כבר שלוף ומוכן בידו.
"אתה", אמרה.
"אני", חזר אחריה ריק.
"באת לקלקל לנו את התוכניות שוב? לך תגנוב לך תכשיטים משלך".
"מצטער, אבל הייתי מאוד רוצה את התכשיטים האלה".
"העורב אמר שזה עלול לקרות", סינן בוץ', "הוא הזהיר אותנו שגנרלים אחרים עלולים להתערב לו בתוכניות".
"למי אכפת? ניצחנו את ההיטמונצ'אן השומר של קינג, אנחנו יכולים לנצח גם את הפרחח הקטן הזה".
"היטמונצ'אן שומר?" שאל ריק, "חשבתי שיש לו היטמונלי".
"אתה חושב שאנחנו טיפשים? אנחנו יודעים להבדיל בין היטמונצ'אן להיטמונלי".
לקח לריק רגע אחד לעכל את משמעות הדברים – ואז הבין.
פרסי איגפה את המסדרון מהצד השני, בחדר העבודה של לורנס קינג, למקרה שקאסידי ובוץ' יחליטו לברוח לכאן. כששמעה שהמסדרון השתתק, הבינה שהקרב נגמר והם כנראה המשיכו לצד השני. היא קמה ממקומה והתכוונה לצאת מהחדר – אך לפני שהספיקה להתקדם לעבר הדלת, משהו הגיע לשם לפניה מהצד השני, והדלת נפתחה בבעיטה. מה שעמד שם נראה כמו תפוח-אדמה גדול עם גפיים קפיציות, כפות רגליים חזקות ועיניים שחורות מלוכסנות ומרושעות: היטמונלי, פוקימון השמירה שקאסידי ובוץ' לא הביסו עדיין. עם פניו חסרי האף והפה, הוא נראה כמו פוקימון שכול מטרתו היא להיות מכונת מלחמה אכזרית.
"פידג'יוט, צאי!" קראה פרסי.
פוקימונים מעופפים חזקים מול לוחמים, שתלויים בהתקפות הפיזיות שלהם ומתקשים להגיע לגובה, אבל במקרה הזה נראה היה שלהיטמונלי אין שום בעיה לקפוץ גבוה ולהנחית את מכותיו המדויקות על פידג'יוט. גובה התקרה היה שלושה מטרים בלבד, ולכן לפידג'יוט לא היה שום מקום לעוף אליו מחוץ להישג רגליו של היטמונלי, והבעיטה שלו שלחה אותה היישר אל שולחן העבודה של קינג, אשר עשרות מסמכים ומסך מחשב גדול עפו ממנו בעקבות החבטה של פידג'יוט. היא ניסתה לקום, אך היטמונלי צנח עליה מלמעלה, רגליו שלוחות היישר אליה.
"מכת כנף!"
המכה העיפה את היטמונלי לכיוון הקיר, אך באמצע הדרך הוא הצליח להתייצב על רגליו ולעמוד איתן, והסתער שוב. פידג'יוט הצליחה בינתיים להתרומם ולעוף באוויר, ותקפה את היטמונלי במתקפת הרוח שלה, שפיזרה ניירות לכול עבר. אך היטמונלי היה קשוח מכדי לתת לרוח להפריע לו, והוא זינק להתקפה נוספת, רגלו שלוחה קדימה.
האונדור, הכלב השחור, הפציץ את אנורית' באש תופת, אבל למרות שהיה פוקימון חרק, זה לא פגע בו חזק במיוחד. לעומת זאת, האונדור ספג את מלוא עוצמת הסלעים שאנורית' השליך עליו, וקאסידי הבינה שאם ברצונה לנצח בקרב, עליה למצוא אסטרטגיה אחרת.
"בסדר, האונדור, נשיכה!"
ריק כבר ראה מה קרה לרטיקייט כשניסתה לנשוך את גופו הסלעי של ליליפ, והיה בטוח שאנורית' יספוג גם את המתקפה הזאת בקלות. אבל הוא שכח דבר חשוב: נשיכות עלולות להיות מתקפות מסוג אופל, והאונדום בהחלט היה פוקימון אפל. הנשיכה חדרה אפילו את השריון הקשה של אנורית', והאונדור הרים אותו בשיניו וטלטל אותו באוויר. גם כאשר חטף צביטות ושריטות בפניו, האונדור לא הרפה – לסתותיו היו חזקות להפליא, וכעבור כמה שניות האונדור העיף אותו באוויר על הטלוויזיה הגדולה שניצבה באמצע הסלון, מנפץ את המסך שלה לרסיסים.
"לך לשחק עם ילדים בגילך", לעגה קאסידי.
האונדור שמר על הדלת בשעה שבוץ' הוציא שוב את היפנו מהפוכדור, והשקה אותו מבקבוקון סגול ששלף מתיקו. כעת, כשהכול היה שקט מסביב, ריק יכול היה לשמוע את המולת הקרב שמעליו, והבין שגם פרסי כנראה בצרות, אך לא העז לזוז ממקומו. נראה שהשיקוי השיב את היפנו לאיתנו, ותוך שניות בודדות הוא היה מוכן להתעתק משם עם בוץ', קאסידי והאונדור. רק לאחר שהם נעלמו משם, העז ריק לרוץ ולצאת מהבית – אבל התכשיט שבשבילו באו כבר לא היה שם.
היטמונלי צנח מהתקרה ודרך ברגלו על פידג'יוט המובסת. פרסי נאלצה להשיב אותה לפוכדור, וכעת ניצבה מול היטמונלי בגודל מלא ללא שום פוקימונים לצדה. היא הביטה לעבר החלון, הסיכוי היחיד שלה לברוח כעת. בהחלט יכול להיות שהיא תשרוד קפיצה מהקומה השנייה ללא פגע. מצד שני, יכול להיות שלא. מה שבטוח, היטמונלי קופץ הרבה יותר טוב ממנה.
רעש של זכוכית נשברת קטע את הרהוריה. החלון התנפץ, ואל החדר התפרץ מאנקי ברגלו שלוחה קדימה.
"מאנקי!" קראה פרסי, "מה אתה עושה? אין לך סיכוי נגד היטמונלי!"
אבל מאנקי רק ניפח את שריריו וזינק לעבר היטמונלי, שלא התרגש ממנו כלל, אלא רק בעט בו והעיף אותו אל הקיר. מאנקי קם על רגליו, מזנק להתקפה נוספת, אך היטמונלי שוב הדף אותו ממנו, בלי לזוז כמעט ממקומו.
"פרסי!" נשמעה צעקה מבחוץ.
פרסי הביטה מהחלון וראתה את ריק עומד בחוץ.
"חבל על הזמן! הם ברחו, בואי!"
"אני לא יכולה!"
מאנקי ניסה לקום שוב על רגליו הכושלות, אך כוחו בקושי אפשר לו זאת. פרסי הביטה בו, בהיטמונלי, ואז בריק.
"ריק, קח את הפוקימונים שלי".
"מה?!"
"אתה תצטרך אותם כדי לברוח. אל תדאג לי".
"פרסי, אני לא יכול לא לדאוג לך!"
פרסי שלפה את הפוכדור שלה במטרה להשיב את מאנקי, אבל מאנקי הבחין בכך וכוחו כאילו חזר אליו. הוא זינק הצידה והניד בראשו.
"קדימה, מאנקי, חזור לפוכדור".
הוא הביט בהיטמונלי בעיניים בוערות מזעם, והיטמונלי שלח לו מבט קר בחזרה, מבהיר לו מה יקרה אם רק ינסה לתקוף אותו שוב.
"זה נגמר. תהיה פוקימון טוב ותקשיב לי".
"פרסי!" נשמעה קריאה נוספת מבעד לחלון.
"לך לריק", אמרה למאנקי, "הוא צריך אותך יותר ממני".
מאנקי הביט בה, הביט שוב בהיטמונלי, הביט בה שוב והניד בראשו. דמעות החלו לחנוק את גרונה של פרסי, אך היא לא נתנה למאנקי לראות אותן.
"בסדר", אמרה, "תן לו כל מה שיש לך".
וכמו בכוחות מחודשים, מאנקי הסתער שוב, רגליו מטופפות בחוזקה לעבר היטמונלי, שבתנועה מהירה שלח את רגלו קדימה והדף את מאנקי חזק כל כך, עד ששבר חלק מהקיר כשהתנגש בו. כעת, כשהיה מחוסר הכרה, השיבה אותו פרסי לפוכדור וזרקה אותו דרך החלון, יחד עם שני הפוכדורים הנוספים שלה.