מעטה לבן של שלג כיסה את פסגות ההרים הגבוהות מצפון לג'וטו. האוויר היה קר מאוד, והתקרר עוד יותר כשהלילה החל לרדת, עד שנהיה בלתי אפשרי לעוף בו. פידג'יוט נאלצה לנחות, וריק ופרסי ניגשו מיד להקים מדורה, שלא יקפאו למוות. מאנקי הפיל בבעיטה עץ אורן צעיר, ו-וולפיקס סיפקה להם את האש החמה.
"תודה, וולפיקס", אמר ריק.
"אם לא היא, היינו אבודים עכשיו".
"לולא פידג'יוט התפתחה בדיוק בזמן, ג'ני הייתה תופסת אותנו. יש לנו המון מזל יחסית לאנשים שנמלטים מהחוק".
"אתה נמלט מהחוק", הזכירה לו פרסי.
"עכשיו שנינו נמלטים. לסייע לי ולתקוף שוטרת, שתיהן עבירות דיי רציניות".
פרסי נאנחה. זה היה נכון, והיא לא ידעה אם הפשע שלה רציני מספיק בכדי שגם לה הדרקון האדום לא יוכל לעזור עוד, במקרה שתיעצר.
"קראת לה ג'ני", אמרה, "אתה מכיר אותה?"
"נפגשנו בתחילת המסע שלי. האמת היא שעזרתי לה לסכל משימה של צוות רוקט. גם ג'סי וג'יימס היו שם, זו הייתה הפגישה הראשונה שלנו".
"גם אם היא זוכרת אותך, לא נראה שהיא מתכוונת להקל עליך בגלל זה".
"זה לא מפתיע אותי. היא שוטרת, אני רוצח".
"ריק, אולי תפסיק להגיד את זה? אתה לא רוצח, לא רצחת אף אחד".
"זה מה שאני מבחינתה. זה מה שכולם חושבים שאני".
"זה לא אומר שהם צודקים. אתה חף מפשע ואתה יודע את זה, זה מספיק. אם תמשיך להגיד את זה, בסופו של דבר עוד תאמין בזה, ועוד תחשוב שמגיע לך להיענש על זה".
"זה לא יהפוך אותי לפחות מבוקש. מה אני אגיד אם ג'ני תתפוס אותי מחר? מצטער, אבל אני יודע שאני חף מפשע, אין לך סיבה לעצור אותי. נראה לך שהיא תתן לי ללכת ובזה יסתיים הסיפור?"
"לא", ענתה פרסי, "אבל לא ג'ני ולא אף אחד אחר אחראי למה שאתה מרגיש, חוץ ממך. אם תגיד לעצמך שאתה אשם, אתה רק תרגיש רע עם עצמך בלי סיבה. אתה חייב לזכור ולהזכיר לעצמך שלא עשית כלום, כי אם תתן לעצמך להיות מושפע ממה שאחרים חושבים עליך… זה לא ייגמר טוב".
ריק הלך לישון בעוד פרסי נשארה לשמור על האש דולקת, ובאמצע הלילה הם התחלפו במשמרות. למחרת בבוקר, השמש חיממה מעט את ההרים ושוב היה אפשר לצאת לדרך. פרסי התעוררה בשק השינה שלה וראתה את ריק, שעדיין היה ער, יושב ובוהה במדורה.
"בוקר טוב", אמרה, "נצא לדרך?"
"עד כמה לדעתך דחוף לצאת עכשיו?"
"יש לך סיבה להישאר בהרים?"
"כן", אמר ריק, "אני רוצה להילחם".
לרגע פרסי חשבה שלא שמעה טוב.
"חשבתי שאתה שונא קרבות פוקימונים. מה פתאום אתה רוצה להילחם?"
"אני שונא קרבות פוקימונים, אבל אם המשטרה תתפוס אותנו עוד פעם, נצטרך להגן על עצמנו איכשהו. בפעם הקודמת בקושי יצאנו מזה".
"אם אתה חושב שיש לנו סיכוי נגד המשטרה, תשכח מזה. בפעם הבאה הם יבואו מאורגנים יותר ואולי גם חמושים. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לברוח שוב עד הפעם הבאה".
"ומה אם לא נוכל להשתמש בפידג'יוט?" שאל ריק, "מה אם מישהו יתפוס אותנו ברגע שננחת בגולדנרוד, והיא תהיה עייפה מהמסע? חייבת להיות לנו תוכנית גיבוי, אנחנו לא יכולים לסמוך רק על פוקימון אחד".
"בסדר", אמרה פרסי, "אני מוכנה להתאמן אתך, בתנאי אחד".
"מה התנאי?"
"שלא תאשים את עצמך על זה שאתה גורם לפוקימונים להילחם. תקבל את זה שהם הפוקימונים שלך, הם חברים שלך, והם לא היו רוצים שתלך לכלא. בשביל זה אנחנו נלחמים, תזכור, לא בשביל כסף או תהילה".
היא הושיטה לו את ידה, וריק לחץ אותה.
"עשינו עסק".
למרות שתפקדה יפה בקרב נגד ג'ני, ריק עדיין חשש שוולפיקס לא תסכים להילחם עבורו. אך חששותיו התבדו במהרה, כי נראה שוולפיקס שוב מוכנה לקבל את ריק כמגדל שלה, ללא כל שאלות נוספות.
"וולפיקס, השתמשי בחוש השישי שלך!" קרא.
לאחר שלא הצליחה לפגוע באש בפידג'יוט שחגה מעליה, וולפיקס מיקדה בה את כל תודעתה, ופידג'יוט החלה להסתחרר באוויר. לוולפיקס לא היו כוחות על-חושיים של ממש, אבל החוש השישי שלה בכול זאת הצליח לפגוע ביריב ולהזיק לו מעט, ופרסי הבינה שאם לא תפסיק להתחמק ותתחיל לתקוף, הקרב לא יסתיים לטובתה. אך מתקפת החול לא הייתה אפשרית, כי לא היה בסביבה חול אלא רק שלג, שלא היה פוגע בוולפיקס כמעט, ולכן הפתרון היחיד היה להסתכן במתקפה מטווח קרוב.
"פידג'יוט, מכת כנף!"
"תתחמקי עם זריזות!"
וולפיקס הצליחה להתחמק מהתקפה אחת, אך פידג'יוט צללה מיד להתקפה נוספת, מהר כל כך עד שריק אפילו לא הספיק לראות זאת. היא חתכה את צד גופה של וולפיקס, שייללה בכאב.
"וולפיקס, להביור!"
פידג'יוט לא הספיקה להתרחק, וריק חשב שלוולפיקס יש סיכוי לסיים את הקרב – אך הקרב כבר נגמר. המכה של פידג'יוט הספיקה כדי להוציא את וולפיקס מכלל פעולה, והיא לא הצליחה לירות מפיה דבר מלבד להבה חלושה.
"היא בקושי הספיקה להתאושש מהקרב נגד ג'ני", אמרה פרסי.
"את צודקת, לא חשבתי על זה".
רגליו שקעו בשלג כשהוא רץ לאסוף את וולפיקס בזרועותיו. הוא השתדל לחייך אליה. היה חשוב לו שתבין שהוא גאה בה ולא מאוכזב ממנה.
"עשית עבודה מצוינת, וולפיקס. מגיע לך לנוח עכשיו".
הוא השיב אותה לפוכדור ושלף פוכדור חדש.
"מה עם אנורית'? הוא עדיין בכושר טוב".
"ריק, זה לא מקום טוב להתאמן בו. אנחנו צריכים להיות קרובים למרכז פוקימונים, אחרת לא יהיה לנו איך לרפא את הפוקימונים שלנו, והם בקושי יוכלו להתאמן".
"אבל אם נתקרב לעיר, מישהו עלול לתפוס אותנו".
"ואם נתאמן כאן, זה יתיש את פידג'יוט ולא נוכל להמשיך במסע".
ריק הביט דרומה. למרגלות ההר שכנה העיר בלאקת'ורן, שם יוכלו לרפא את הפוקימונים שלהם, אבל עלול להיות מסוכן להתקרב לשם. הוא זכר לטובה את מנהיגת המכון, קלייר מאמנת הדרקונים, שאולי הייתה מסכימה לעזור להם באימונים – אבל אם היא יודעת על מה הוא מבוקש, סביר יותר להניח שהיא תעדיף להסגיר אותו למשטרה במקום לעזור לו.
"נעוף לאקרוטיק", אמר לבסוף, "אנחנו יכולים לבקש עזרה מהולי".
"חשבתי שהיא לא מחבבת אותך במיוחד".
"עכשיו אנחנו עובדים ביחד, אולי היא לא תנטור לי טינה. אין לנו מה להפסיד. זה אפילו לא יגרום לנו לסטות מהדרך לגולדנרוד".
"בסדר", אמרה פרסי, "קדימה, פידג'יוט, עפים לאקרוטיק".
גם העיר אקרוטיק הייתה מושלגת, כמו כל החלק הצפוני של מחוז ג'וטו. השלג נערם על ראש מגדל הפעמונים החדש, שנבנה במקום המגדל הישן שנשרף זה מכבר, וכעת נראה למרחק. ריק זיהה את סטנטלר, פוקימון הצבי, משוטט בחצר הבית הגדולה, וקיווה מאוד שהוא לא זוכר אותו. פידג'יוט נחתה בחצר הבית, פרסי השיבה אותה לפוכדור, ויחד הם פנו לכיוון דלת הבית. אך לפני שהספיקו לעשות צעד אחד, סטנטלר דהר לעברם, חסם את המעבר ונשף בזעם. נראה שהוא כן זוכר את ריק.
"איך נעקוף אותו?" שאלה פרסי בחשש.
"אני לא חושב שאנחנו יכולים", ענה ריק.
"אתה חושב שהולי תכעס אם נילחם בו?"
"יש לנו ברירה?"
פרסי הנידה בראשה, שעה שסטנטלר נשף שוב מנחיריו. נראה שזעמו רק הולך ומתגבר. לריק ופרסי נותר רק פוקימון אחד שלא תשוש מקרבות או מהמסע, וברגע שריק הושיט את ידו אל הפוכדור, סטנטלר הסתער.
"אנורית', צא!"
נראה שמזג האוויר לטובתם – סטנטלר התקשה לדהור בשלג כראוי, והוא האט אותו. אנורית', לעומתו, ניצב איתן על רגליו המרובות, והיה מוכן לקראתו עם צבתותיו החדות. אך רגע לפני שסטנטלר התנגש בו, הוא נעצר, מעיף מלפניו ערימה גדולה של שלג, שקברה את אנורית'. הכדורים הקבועים בקרניו של סטנטלר החלו לזהור באיום, והוא היה מוכן לירות מהן היישר בריק, אלמלא אנורית' הגיח מתוך ערימת השלג וצבט בחוזקה את רגלו האחורית של סטנטלר.
"גלישת סלעים!" קרא ריק.
סטנטלר בקושי הספיק להפנות את ראשו לכיוון אנורית', שירק סלע כבד היישר בפניו. סטנטלר בעט בו בזעם רב, אך טעה בהערכת המשקל שלו – אנורית' אמנם נראה כמו חרק קטן, אך שקל כמו אבן. הוא עף סנטימטרים בודדים בלבד לאחור, בעוד סטנטלר נשף בכאב ובטש ברגלו הכואבת באוויר. קרניו זהרו שוב, הפעם במטרה לחסל את אנורית', שהיה איטי מכדי להתחמק וספג את מלוא עוצמת היריה. כעת, כשלא היווה איום יותר, פנה שוב אל ריק –
"סטנטלר, עצור מיד!" נשמע קול מתוך הבית.
בתוך המולת הקרב, פרסי הספיקה להגיע אל הדלת. ריק לא שמע את דפיקותיה, אך הולי שמעה, והיא כעת פתחה את דלת הבית וצפתה במתרחש. לאחר שנרגעו הרוחות, היא התקרבה אל ריק באיטיות, שעונה על מקל הליכה.
"יש לך הרבה חוצפה להראות כאן את הפרצוף שלך אחרי מה שעשית", אמרה.
"מה עשיתי?" שאל ריק, "בטח ישבת בכלא חמש דקות בגללי".
"לא ידעת את זה אז. אני יודעת שג'סי וג'יימס אמרו לך שאני הולכת להירקב בכלא עד סוף חיי".
"גם לא ידעתי אז שהעתיד שלי יהיה בצוות רוקט. אם הייתי יודע…"
"יפה, אז אפשר לסכם שאתה לא יודע כלום. מה אתה עושה כאן?"
"רציתי לשאול אותך אם אנחנו יכולים להישאר כאן כמה ימים, לאמן את הפוקימונים שלנו בחצר שלך".
הולי גיחכה. ריק עצמו הבין באותו רגע עד כמה מגוחכת הבקשה שלו. אין סיכוי שהולי תסכים לו להישאר בבית שלה, אחרי איך שהיא דיברה אליו.
"הסכמתי לתת לגנרל להשתמש בבית שלי, כדי שיוכל לפגוש אתכם. זה לא אומר שאני רוצה לסבול אותך כאן עוד רגע מיותר אחד. אז לפני שאני אומרת לסטנטלר שלי לתקוף שוב…"
"גברתי, את בכלל לא מתנהגת כמו חברה לצוות!" הרימה פרסי את קולה.
הולי הסתובבה אליה לאט.
"אז את גם יודעת לדבר", גיחכה.
"כן, ואני אגיד לדרקון…"
"תגידי לו מה שאת רוצה. אבל לפני כן, אולי כדאי שתדעי מה החבר שלך עשה", אמרה הולי, "הוא גנב ממני הזדמנות לתהילת עולם בצוות רוקט, לתפוס פוקימון אגדי ולהביא אותו לגנרל. אולי היית חושבת שהוא ניסה להגן עליו מצוות רוקט, אבל לא, בסופו של דבר הוא ניסה לעשות בעצמו בדיוק את אותו הדבר. כמובן שהוא נכשל בכך בצורה מחפירה. לולא הוא, כולנו היינו היום רמה אחת מעל כל מה שהיינו אי-פעם, והוא חושב שכול מה שהוא עשה היה לתת לי לשבת קצת בכלא".
היא שלחה את מבטה לעבר ריק, שלא הצליח אפילו להוציא מילה כדי להגן על עצמו.
"אתם רוצים לאמן את הפוקימונים שלכם? תני לי לנחש, זה בשביל להגן על עצמכם מהמשטרה, נכון? אני יודעת בדיוק מה הוא עשה ועל מה הוא מבוקש. אני לא אעזור לכם בזה. לא אכפת לי אם הוא יילך לכלא או לא, בדיוק כמו שלו לא היה אכפת ממני בזמנו".
הולי טרקה את הדלת בפניהם. הם הביטו לאחור, וסטנטלר הביט בהם בחזרה, מוכן להתקיף שוב עם כל תנועה מיותרת. ריק ופרסי עקפו אותו במעגל גדול והמשיכו בדרכם אל העיר גולדנרוד.