Site icon מפלצות כיס

הדרך להתפתחות – פרק 1: זכרונות אבודים!

'…'

'מי אני…?'

'…איפה אני בכלל?'

כך הכל התחיל. אני פשוט מתעורר באמצע שום מקום. לא יודע מי אני, מה אני ואיפה אני.

"…וקי"

התחלתי לשמוע קול.

"פרואקי!"

התחלתי לפקוח את עיניי.

"אתה בסדר?" שאל אותי הקול הלא מוכר. "כן -" הקול שלי נקטע מרוב תדהמה. הייתי בשוק מ… הכל. הייתי מופתע מהקול שלי. הייתי מופתע מהסביבה שאני נמצא בה. הייתי מופתע אפילו מהיותי כל כך מופתע. אבל יותר מכל, הייתי מופתע מהייצור שעמד מולי. הראייה שלי הפסיקה להיות מטושטשת. הייצור שעמד מולי היה מוזר למראה. הוא היה נמוך, לבן, עם רגליים שנראו כאילו נגררו מהם שרוולי מכנס. את ראשו הקטן של היצור כיסה "שיער" ירוק ובמרכזו היו שני מעין "קוצים" וורודים.

"דפקת חתיכת נפילה", אמר היצור והושיט את ידו לעזרה. תפסתי את ידו והוא הקים אותי. שוב הייתי מופתע, הפעם מזה שייצור כזה קטן עזר לי.

"אני יכול לשאול אותך מי אתה בדיוק?" שאלתי אותו. היצור התאפק לא לצחוק עד כדי כך שהתחיל להראות אדום.

"חה חה. מצחיק מאוד, פרואקי, הבדיחה הכי טובה שלך."

התחלתי לשאול את עצמי כמה שאלות במחשבותיי, 'איך הוא מכיר אותי? מאיפה נפלתי? מה זה היצור הזה?' ואת השאלה האחרונה שאלתי אותו.

"מה זה פרואקי?"

"דביל", הוא הגיב בתוקפנות, "צחקנו מספיק, תחזור לעצמך".

התחלתי להתעצבן. כל כך התעצבנתי שפלטתי עליו את כל הכעס שלי.

"למה יש לך פקקים באוזניים?!"

"אחי, ממתי לראלטס יש אוזניים?"

"אז זה השם שלך?!"

מבט משונה התחיל להופיע על פניו של ראלטס. הוא כנראה מתחיל סוף סוף להבין שאני רציני.

"הממממ…" ראלטס התחיל להראות מבולבל. התחלתי לתהות איך אני מזהה מבט של כזה יצור מוזר, ועוד יצור כזה שאפילו לא ראיתי את עיניו.

"עכשיו, 'ראלטס', אתה מוכן להסביר לי ברצינות מה זה פרואקי?"

"נראה לי שחטפת מכה חזקה מדי", אמר ראלטס.

"איזו מכה? על מה אתה מדבר? איפה אני? אני לא זוכר כלום!" סערת רגשות התחילה להשתולל במוחי. הייתי מבולבל, עצבני, לחוץ, ובעיקר הייתי מפוחד.

"תירגע כבר!" צעק ראלטס, "בוא נלך".

"לאן?"

"הביתה. תקבל שם את כל התשובות שלך."

הביתה? אני גר עם המה-שזה-לא-יהיה הזה? כנראה שקרה משהו לזכרונות שלי, ואני מנחש שזה קשור לנפילה שראלטס מדבר עליה.

– שעה אחת מאוחר יותר –

"חזרנו!" צעק ראלטס. נכנסנו למבנה מתכתי ענקי. קול לא מוכר אחר התחיל להתקדם לכיווננו.

"ראלטס! פרואקי! חזרתם! אמרתי לכם לא לשחק בנינג'ות ליד הצוק!"

"אני מצטער, דיאנסי", אמר ראלטס, "אבל יש לנו בעיה גדולה יותר".

"איזו בעיה?"

"מי את?" שאלתי בסקרנות. היצור החדש נראה מופתע ומבולבל, קצת כמו שהייתי לפני בערך שעה.

"כן… זאת הבעיה."

Exit mobile version