Site icon מפלצות כיס

סיפור: קריפיפסטה על פוקימון – חלק 5

פרק 7

היה כתוב שם: זה הספיק לך?

בתוכי עברו תחושות מוזרות והרגליים שלי רעדו. אני פשוט לא הבנתי מה הדבר הזה רוצה ממני!

מיד לאחר מכן נפתח חדר צ'אט קטן ואפור, בדיוק כמו בליגה, הצ'אט היה מלא בהודעות קטנות ותמימות שאם אתה קורא אותן, אתה מבין שהן לא תמימות כמו שחשבת: "עם ההילה, מגיעה השחיטה", קראתי את אחת ההודעות שהייתה בדיוק כמו כל השאר והשתתקתי מפחד לאחר שראיתי ש…

בצ'אט הזה היו רק שני שחקנים: אני ו"לוקאריו_גולגולת".

לא הייתי יכול לצאת מהצ'אט! לא משנה כמה ניסיתי! אני נבהלתי כל כך! כמו בכל הפעמים הקודמות שהמפלצת הזאת רדפה אותי!

אבל אז החלטתי לעשות טעות ענקית ולדבר איתו, שאלתי אותו: "מי אתה? למה אתה עושה לי את זה? ומה אתה רוצה ממני?!"

והוא ענה לי… "נקמה".

אני נבהלתי ורשמתי לו: "בבקשה תפסיק! מה אני עשיתי לך?"

והוא רשם את אותה תשובה קטנה ומצמררת "נקמה".

צילמתי את המסך וניסיתי לשמור, אבל בכל פעם שניסיתי הופיע חלון שבו היה רשום "נקמה". אני נשברתי ועשיתי ריסטרט בתקווה שאני אוכל לברוח מאותה מפלצת! אבל לא… לא הצלחתי…

כי כשנכנסתי, המחשב היה אותו דבר רק שראיתי קובץ קטן שהייתה בו תמונה מצמררת בגודל של אייקון רגיל. התמונה הזאת בחיים לא תצא לי מהראש! תמונה שמחדירה בכל מי שרואה אותה פחד אין סופי! ובתמונה הזאת היה…

פרק 8

בתמונה הזאת היה את כל הפוקימונים המצמררים והמוזרים שפגשתי: איוי, לוקאריו, דיטו, גודרה, ארכאוס, טפיג ו… ובלאסטויז רק ש… המבט שלהם… .

הו! המבט שלהם! המבט שישאיר לי צלקות בנשמה לנצח! מבט ריק ושומם שאומר לך בלחש "אני אהרוג אותך".

אני ניסיתי למחוק את הקובץ כמה שיותר מהר אבל נכשלתי. כי כל פעם שניסיתי היה נפתח חלון לבנבן-אפרפר ובו היה רשום "אם לא תלחץ עלי, לא תדע לעולם", ובפחד ורעד שעטף את גופי לחצתי על האייקון הרצחני והמחשב קרס ושמעתי דפיקת דלת בדיוק באותה שנייה… היא הייתה חזקה. כאילו מישהו בורח ממשהו ומנסה להיכנס כדי להגן על עצמו אבל כשהלכתי לראות מה קרה, ראיתי פוסטר על הדלת. פוקימוני אנון היו בתוכו עם אותו מבט משוגע שרוצה להרוג אותך! ישר יצאה מפי צעקה ונפלתי לאחור מהבהלה, ראיתי מאחורי דמות מרחפת, אני נעמדתי ללא רצון וקפאתי מפחד. אני ניסיתי להוציא צעקה גדולה שתמשוך את השכנים ותבדוק מה קרה אבל… פשוט לא יכולתי… הגוף שלי השתתק מפחד ואותה דמות מרחפת התקרבה עלי לאט לאט…

התחלתי להזיע וניסיתי לברוח בצעקות מחרידות אבל לא הצלחתי…

היא המשיכה להתקרב ונגעה במצחי המיוזע…

וכאשר שהיא נגעה, גופה של הרוח זהר בסגול והיא נעלמה…

הצלחתי לזוז אבל לא הצלחתי לדבר בכלל…

אני רצתי למראה כי הרגשתי בליטה במצח וראיתי…

Exit mobile version