ריאן ריילי ישב על חוף הים של פיושיה, עיר קטנה בדרום מחוז קנטו. המחשבה על ההפסד בקרב מול מנהיגת המכון של העיר, שהתמחתה בפוקימוני רעל, לא נתנה לו מנוח. הוא היה מוכרח להודות שהיא מאמנת מוצלחת – היא עצמה הייתה מוכשרת בלחימת נינג'וטסו, ואף אימנה את הפוקימונים שלה להילחם בסגנון זה – אך הכישלון הזה היה כישלון אחד יותר מדי.
לריאן היו כעת שני תגים של ליגת קנטו: תג האדמה ותג האבן, שניהם מהערים הראשונות שאליהן הגיע בקנטו מכיוון רמת אינדיגו. הוא צירף אותם לארבעת התגים ממחוז ג'וטו, וקיווה שהפעם, כשהוא עושה את המסע לבד, לא יהיה אף אחד שיאכזב אותו. אך מרגע שהגיע לסרוליאן, הראשונה מבין חמש הערים במרכז קנטו, דברים החלו להתערער: ריאן נלחם על תג המים, אך לא הצליח לזכות בו. לאחר ארבעה קרבות מתישים, החליט לעבור לעיר הבאה, סאפרון, עיר הבירה של קנטו. וגם שם נחל כישלון חרוץ, וכך גם בערים האחרות. ריאן חשב שאולי אם ירחיק לכיוון קצה המחוז, יהיה לו יותר מזל, וכך הגיע לפיושיה. גם כאן התוצאות איכזבו.
לא היה צריך להיות מאמן מנוסה במיוחד כדי להבחין שהפוקימונים שלו נחלשו. ריאן נשא עמו כעת הרבה יותר פוקימונים מהשישה שהיו מותרים לו לפי חוקי הליגה. כיוון שקשה לטפל כראוי בכול כך הרבה פוקימונים, הם החלו לאבד מכוחם. בניסיון לשפר את מצבם, הוא ניסה את השיטה של ריק ונתן להם לבלות זמן מחוץ לפוכדורים, כדי שיעסקו ביותר פעילות גופנית. זה כמעט ולא עזר, אך ריאן המשיך, מתוך אמונה שאין לו מה להפסיד.
כעת הוא ישב על חוף הים, ראשו מונח על פרוותו הרכה של סניזל, נזהר מלעשות תנועה לא זהירה שתעלה לו בשריטה מכאיבה. מולו קרוקונאו התאמן בשחיה בים האדום מהשקיעה, ומעליו הרקרוס המגושם התאמן בתעופה כשניסה לתפוס את ספירו הזריז. קטרפי והסלופוקים נחו כעת, היא לצד ריאן, והם על סלעים בולטים בתוך המים, מנסים לדוג צדפות בזנבם. את קווילאבה, וויפינבל ובידריל ריאן לא שחרר מהפוכדורים. כפוקימונים מפותחים, הוא עדיין לא הצליח לשלוט בהם, והעדיף לשמור אותם בפנים בשעת המנוחה של שאר הפוקימונים.
לפתע, קול נתז גדול נשמע מולו, וריאן הרים את ראשו. משהו משך אל תוך המים את אחד הסלופוקים שנפל ברעש גדול. ריאן קם ממקומו (למרבה המזל זרועותיו של סניזל לא עמדו בדרכו) ורץ מיד אל תוך הים, קורא גם לקרוקונאו לצלול מהר לחפש את סלופוק.
<לא יהיה בכך צורך>.
ריאן שמע את הקול בתוך ראשו, אך הוא היה צלול ובהיר, ממש כאילו מישהו דיבר אליו. זה לא היה הקול של אף אדם שהוא מכיר, אך הוא בכול זאת היה לו מוכר מאוד. ריאן קפא במקומו. מי זה, הוא התכוון לשאול, אך לפני שהספיק להוציא הגה מהפה, נדמה שעצם המחשבה שלו שאלה את השאלה במקומו.
<אני>.
לריאן לא היה מצב-רוח להתחכמויות. הוא החל שוב לרוץ אל הים. רק אז שם לב שקרוקונאו לא צלל.
"מה אתה עושה, קרוקונאו? חייבים להציל מהר את סלופוק!"
<עצור>, נשמע קול חדש, <אם תפריע לו עכשיו, תהרוס הכול>.
גם הקול הזה נשמע לריאן מוכר בצורה מטרידה. הוא הביט סביבו, אך לא ראה אף אחד מלבד הפוקימונים שלו. הדבר המוזר היחיד היה שאף אחד מהם לא נראה מוטרד מהמצב; כולם נראו כאילו זה הגיוני לחלוטין שאחד מהם נעלם פתאום. בייאושו, ניסה לשדר מחשבה חדשה אל תוך ראשו.
<מה אני אהרוס?>
<את ההתפתחות>, ענה הקול, <סלופוק שצלל לים מנסה דרך מיוחדת להתפתח, לדוג בעזרת הראש. זה קשה, אבל עשוי להשתלם>.
<ומי אתה?> שאל ריאן, בתגובה לא לקבל הפעם תשובה מתחכמת.
<אני מעדיף את הדרך הרגילה. קל ובטוח>.
ריאן הביט מולו. סלופוק שנותר על הסלע בהה בו בפה פעור. עיניו המזוגגות התחלפו במבט ממוקד כפי שלא ראה מעולם, וריאן הבין הכול: סלופוק מתקשר עמו בדרך על-חושית.
<למה לא דיברתם איתי עד עכשיו?> חשב.
<כסלופוקים, לא היינו חזקים מספיק. עכשיו ההתפתחות מעניקה לנו כוחות חדשים>, ענה שוב הקול הראשון.
<זאת אומרת שכבר התפתחתם? אבל אמרתם לי שאתם רק מנסים>.
<כבר סיימנו לדוג את הצדפות שהיינו צריכים. עכשיו רק נותר לאחד אותן אל גופינו>.
ריאן הביט בסלופוק שישב על הסלע, אך לא נראה שהוא משתנה כלל. רק כעבור דקה ארוכה שלף את זנבו מהמים. קונכיה ספירלית הקיפה אותו. אז זו הצורה המתפתחת של סלופוק, חשב ריאן. הוא לא נראה שונה במיוחד מצורתו המקורית. כאשר הסלופוק השני יצא מהמים, קונכיה ספירלית דומה הייתה כרוכה סביב ראשו, אבן אודם קבועה בה, וקולר אדום ולבן מונח סביב צווארו. הוא אמנם נראה מקושט יותר, אך עדיין דומה למקור. לרגע אחד ריאן התאכזב למראה התפתחויותיהם של הסלופוקים, אך אז נזכר בכוחם לתקשר עמו. אולי אצל פוקימונים על-חושיים המראה לא משנה, כי אין ספק שכעת הכוח העל-חושי שלהם חזק בהרבה.
זה היה לריאן כמו זריקת עידוד. הוא החליט לצאת לקרב חוזר במכון, והיה בטוח שהפעם, עם הכוח העל-חושי החזק מול רעל, הוא ינצח. הוא הביט בפוקיפון שלו. השעה כבר הייתה מאוחרת והמכון כבר סגור. לא נורא, חשב. מחר בבוקר הוא ישיג את התג השלישי שלו בליגת קנטו.
ואז, רגע לפני שהסיר את מבטו מהפוקיפון, משהו לכד את עינו.