פרולוג – https://pocketmonsters.co.il/?p=42312
פרק 1 – https://pocketmonsters.co.il/?p=43596
פרק 2 – https://pocketmonsters.co.il/?p=43702
פרק 3 – https://pocketmonsters.co.il/?p=43777
פרק 4 – https://pocketmonsters.co.il/?p=43814
פרק 5 – https://pocketmonsters.co.il/?p=44114
פרק 6 – https://pocketmonsters.co.il/?p=44145
פרק 7 – https://pocketmonsters.co.il/?p=44276
פרק 8 – https://pocketmonsters.co.il/?p=44295
– – – – –
הפוקימון של פלקנר היה עוף מוזר, ארוך צוואר ורגליים כמו דודו, אבל הפעם בעל שלושה ראשים.
"אז הניצחון שלך תלוי במספר הראשים של הפוקימון שלך?" צחק ריאן.
"דודריו הוא הצורה המפותחת של דודו", הסביר פלקנר, "אם אתה כל כך בטוח שתנצח אותי בעצמך, נראה אותך מתמודד מולו".
ריאן בחר בטוטודייל, אשר למראה דודריו התכווץ במקומו. הוא עדיין זכר היטב את הקרב האחרון שלו מול פוקימון דומה.
"אל תפחד, טוטודייל, הפעם אף אחד לא יפריע לך לתקוף כמו שצריך. קדימה, כסח אותו עם אקדח-מים!"
"קפוץ, דודריו!"
הקפיצה של דודריו הייתה גבוהה בהרבה משל דודו, בערך בגובה הקפיצה הכפולה שבה נעזר בהוטהוט. באוויר, הוא היה הרבה מעבר לטווח ההתקפה של טוטודייל.
"כסח אותו עם מתקפת רוח!"
בניגוד לדודו, לדודריו היו כנפיים. הן לא נראו שימושיות כל כך לתעופה, אבל כעת הן יצרו מערבולת אוויר מסוכנת, אשר הפילה את טוטודייל מרגליו. אם דודריו לא היה מעליו כעת, אין ספק שהוא היה עף מן הגג. אבל ריאן ידע שדודריו לא יוכל להישאר באוויר לנצח, ויהיה עליו לנחות שוב בקרוב.
"תשתמש באקדח-מים ברגע שייכנס לטווח שלך!"
אבל כשדודריו החל לנחות, הרוח שלו פיזרה את המים לאוויר, והם לא פגעו בו כלל. הוא שיסף את טוטודייל בטפריו, וזינק שוב מעלה באוויר, מתחיל מערבולת אוויר נוספת.
"אל תיתן לו לפגוע בך, טוטודייל!"
כאשר דודריו נחת, טוטודייל עשה כמיטב יכולתו להימלט לקצה הרחוק ממנו. הפעם הוא הצליח להימלט מהתקפת המקור שלו, אבל לפני שהספיק בכלל להתכונן לתקוף, דודריו היה שוב באוויר.
"אין טעם, לא תוכל לפגוע בו מרחוק", קרא ריאן לעבר טוטודייל, "נסה לנשוך אותו כשהוא יפגע בך!"
"תצטרך להיות מהיר מאוד אם אתה מתכנן לפגוע ככה בדודריו שלי", צחק פלקנר.
"אני סומך על טוטודייל".
כאשר דודריו התקרב, אחד מראשיו לכיוון טוטודייל ומקורו כבר סובב כמקדחה, הוא הבחין במבטו החודר של טוטודייל. נראה שאם לא היה באמצע צלילה, דודריו היה קופא במקומו – מבטו של טוטודייל האט אותו. כעבור רגע, מקורו היה בין שיניו החדות של טוטודייל, שהצליח לנשוך אותו. עוצמת המקדחה של דודריו גרמה לו להסתחרר בעצמו, כאשר רק מקורו, הנתון בין שיניו של טוטודייל, קבוע במקומו.
"דודריו מבולבל. זו ההזדמנות שלך לכסח אותו".
ובלי יכולת רבה להתנגד מצד יריבו, טוטודייל החל לתקוף את דודריו בשיניו וטפריו, אחוז זעם נורא. דודריו נראה קשוח מאוד, אך למעשה, צוואריו הדקים היו נקודות תורפה מושלמות לנשיכותיו של טוטודייל, ופלקנר הבין כי הפסיד. "ניצחת בסיבוב הזה", אמר פלקנר בעת שהחזיר את דודריו לפוכדור, "לצערך הרב, יש לך עוד שני פוקימונים להביס".
—–
שורשיו של בלספראוט שימשו לו רגליים, וככאלה היו חזקים להפליא. סינדקוויל אמנם הייתה זריזה מאוד, אבל גם כאשר בלספראוט נראה עומד במקומו, הוא עדיין הצליח, איכשהו, להתחמק מהתקפות האש שלה באמצעות התנודות של גופו. בכול פעם שסינדקוויל לא נזהרה מספיק, היא חטפה בעיטה משורשיו או את עלי התער של בלספראוט.
"אני לא מבין", אמר ריק, "לאש אמור להיות יתרון על עשב!"
"סוג זה לא הכול", ענתה לו ג'ין, "להכיר תכונה אחת של הפוקימון שלך זה לא מספיק. אתה צריך להכיר את כל התכונות שלו, כאילו היה חלק ממך. בלספראוט, היזהר!" בלספראוט התחמק ממתקפה נוספת, והשליך עוד פרץ עלי-תער אל סינדקוויל. כיוון שהייתה פוקימון אש, העלים לא הכאיבו לה במיוחד, אבל לאט לאט היא החלה להיחלש.
"בסדר, סינדקוויל, נסי גלגל-להבות". סינדקוויל הקיפה את בלספראוט בלהבות שהלכו והצטמטמו סביבו. ריק היה בטוח שמזה הוא לא יוכל לברוח, אך בלספראוט ירה חבל-גפן אל הציר המרכזי של המגדל, והשתמש בו בכדי לטפס מעלה ולהתחמק מן הלהבות שסגרו עליו. מגובה רב זה הוא נחת ישר על סינדקוויל, והצליף בה בכול העוצמה של שורשיו. "סינדקוויל, לא!" מאוחר מדיי. המכה הזו הייתה יותר מכפי שסינדקוויל יכלה לספוג, והיא איבדה את הכרתה מיד.
—–
פלקנר בחר בהוטהוט לסיבוב הבא של הקרב.
"אין בעיה, טוטודייל. ניצחנו דודריו, ננצח גם את הוטהוט".
אבל טוטודייל כבר היה חלש מהסיבוב הקודם, ואילו הוטהוט בשיא כוחו. אחיזת המקור המסתובב של דודריו בשיניו עלתה לו בכוח רב, ומלבד מספר שריטות ונשיכות, לא הצליח להביס את הוטהוט. ריאן החזיר את טוטודייל לפוכדור שעל צווארו, אך נראה שגם הוטהוט כבר קרוב להפסד. לאחר מחשבה קצרה, החליט ריאן שכדאי לשמור את כוחו של ספירו לפני שישלח אותו לקרב, ולנסות כעת טקטיקה אחרת.
"בסדר, פינקו, אני בוחר בך עכשיו!"
ריאן שלח לקרב את פינקו, אשר המראה של הוטהוט צולל לעברו גרם לו לעשות את הדבר היחיד שידע לעשות במצב כזה – להתפוצץ מיד. הוטהוט חטף את מלוא עוצמת הפיצוץ, והספיק לעוף מרחק רציני לפני שפלקנר החזיר אותו אל הפוכדור. כעת, לכול אחד מהם נשאר רק פוקימון אחד.
"שליטה מצוינת בפוקימון שלך, ילד", אמר פלקנר, "לא הרבה מאמנים נותנים לפוקימון שלהם יד חופשית כזו. אם היית אומר לפינקו להתפוצץ, הוטהוט לעולם לא היה מתקרב אליו ככה".
ריאן שקל אם לומר לו שהשליטה שלו בפינקו היא בעצם אפסית, אבל החליט שאין טעם. במקום זאת, הוא בחר בפוקימון הבא שלו. "אני כאן להילחם, לא לדבר. ספירו, צא!"
פלקנר חייך. "ספירו, מה? בסדר, בוא נבחן את היכולות של הספירו שלך מול שלי, מה אתה אומר? מי שיינצח, יהיה המנצח הגדול של הקרב". וגם הוא בחר בספירו שלו.
—–
לאחר הקרב נגד ריק, בלספראוט לא חזר לפוכדור שלו. הוא נעמד ליד הציר המרכזי של המגדל, והחל לנוע אתו, כאילו היה חלק ממנו.
"מה הוא עושה?" שאל ריק.
"זו המדיטציה שלו", ענתה ג'ין, "אנחנו מלמדים גם את הפוקימונים שלנו את הטכניקות האלה. כשהמאמן והפוקימון לומדים יחד, קל להם יותר לתפקד כאחד".
"אני מקווה שיום אחד גם אני אלמד את הדרך להתאחד בצורה מושלמת עם הפוקימון שלי. בטח אתם לומדים את זה כאן במשך שנים".
"לכול אחד יש את הקצב שלו וגם את הדרך שלו", הסבירה ג'ין, "אבל כמו שבטח הבנת, אנחנו מתמחים פה באימון פוקימוני עשב. למאמן-אש כמוך יהיה קצת קשה להשתלב בסגנון שלנו".
"איך את יודעת שאני מאמן-אש לפי פוקימון אש אחד שיש לי?" שאל ריק, ואז נזכר, "גם קודם, כשבחרתי בסינדקוויל אמרת שהבחירה שלי הייתה צפויה".
"קל לראות דברים כאלה, למי שיודע על מה להסתכל", אמרה ג'ין, "ידועים כיום 17 סוגים של פוקימונים, כל אחד עם הדקויות שלו, ולכול מאמן יש את הסוג עמו הוא מרגיש הכי בנוח. המאמנים, לעומת זאת, מתחלקים לרוב לשלושה סוגים, שלרוב קובעים עם איזה פוקימון כל אחד יתחיל את המסע שלו. האם אני צודקת כשאני מנחשת שסינדקוויל הייתה הפוקימון הראשון שלך?"
"כן, אבל זה לא כל כך קשה לנחש. הרבה מאמנים מתחילים עם סינדקוויל".
"זה לא בלתי-אפשרי לתפוס או להחליף אותו גם בהמשך. אתה התחלת עם פוקימון אש, אני יודעת את זה. התשוקה בעיניים שלך, הנוכחות העוצמתית, הרצון לבעור ולהוכיח את עצמך, כולם מאפיינים של אש. מאמן האש עשוי להיות המאמן הטוב ביותר, אך גם הפגיע ביותר. יהיה עליך לזכור לשמור על עצמך, שהתשוקה שלך לא תשרוף אותך".
ריק הרהר בדבריה של ג'ין. הרבה ממה שהיא אמרה נשמע לו הגיוני מאוד כלפיו, גם אם לא הבין איך הוא יכול להישרף ממשהו שבוער בו כל הזמן.
"מה עם מאמני-מים?" שאל וחשב על ריאן.
"המים זורמים ומשתנים באופן קבוע. מים שאינם זורמים הם מים חולים ועכורים. והמים זורמים תמיד בכיוון אחד, קשה להטות אותם ממסלולם, וגם המאמן לא יסטה ממטרתו. אם משהו בכול זאת יטה אותו, המטרה החדשה תהפוך להיות הכיוון החדש, שממנו יהיה קשה להטות אותו", הסבירה ג'ין, "מאמני העשב, לעומת זאת, קשורים למקום בו הם נמצאים. הם מוצאים היכן להכות שורש, ושם ירגישו הכי בנוח מעתה והלאה".
"אז העשב והמים הם הפכים", אמר ריק, "איפה האש ביחס אליהם?"
"האש היא לרוב מאוזנת בין שני הקטבים. כל עוד תמשיך להזין את עצמה, היא יכולה לבעור במקום אחד ויכולה גם להתפשט הלאה. לרוב היא לא מתכננת ללכת או להישאר, ונוטה לאימפולסיביות. אני צודקת?"
ריק ידע שג'ין צודקת. כשיצא למסע הפוקימונים היה לו ברור שהוא מתכוון להמשיך הלאה עם ריאן, וכעבור פחות מיום מצא את עצמו משתוקק לחזור הביתה. גם התשוקה של ריאן להתקדם ולא לחזור אחורה הייתה לו מאוד מובנת כעת. ובאשר לגרייס… איתה לא יצא לו לבלות מספיק זמן בכדי להכיר אותה.
"אני אזכור את מה שאמרת לי, ג'ין. אני בטוח שכול מה שאמרת לי יעזור לי מאוד במסע שלי, וכשניפגש שוב אני אהיה הרבה יותר טוב, ובטוח שאביס אותך בקרב!"
—–
שני הספירואים חגו באוויר, משתדלים לשמור מרחק זה מזה. ספירו של פלקנר התמחתה במערבולות-אוויר, אך ספירו של ריאן ידע לרכב על הרוח ולא לתת לה לפגוע בו כמעט. הוא, לעומת זאת, העדיף התקפות ישירות, ומדיי פעם צלל בהפתעה כשמקורו או טפריו קדימה, אך יריבתו התחמקה ממנו בזריזות. נראה שהקרב רחוק מהכרעה.
"זה לא ייגמר ככה, ספירו", צעק פלקנר, "אם הוא רוצה קרב פיזי, תני לו צוות כפול!" ואז, ספירו של פלקנר החלה לנוע כה מהר, עד שנראה שלפחות שלושה ספירואים חגים סביב ספירו של ריאן. כאשר הוא צלל לעבר אחת מהם, נראה שהוא פשוט עובר דרכה, כמו רוח-רפאים, כי למעשה ספירו האמיתית כבר לא הייתה באותו מקום. תוך רגע, שלושת הספירואים הקיפו אותו והחלו לנקר אותו נקירות קצרות וחדות.
"ספירו, לא!" זעק ריאן.
"תצטרך לאמן טוב יותר את הספירו שלך. הוא איטי מדי".
ריאן ידע שהצדק עם פלקנר. לרגע אחד הוא חשב שאין לו סיכוי. ואז, למעשה, הבין שהסיכוי קיים, אבל יהיה עליו להמר. אם פלקנר בוחר להשתמש במהירות, ההתקפות שלו לעולם לא יהיו ממוקדות, וכאן יהיה לו יתרון.
"ספירו, נקירה בכול הכוח!"
הנקירה של ספירו הייתה חדה וכואבת, והוא כיוון אותה אל הנקודה הכי כואבת בגופה של הספירו מולו. הוא ניקר בעינה השמאלית, אבל כשהיה אמור לפגוע בה, הספירו כבר לא הייתה שם. נקירה נוספת בעין הימנית – וספירו האמיתית צווחה בכאב, בעת שכפיליה נעלמו והיא צנחה על הגג. המכה של ספירו הייתה קריטית כל-כך, שהיא הספיקה בכדי להפיל אותה. פלקנר רץ לכיוונו ואסף אותה בזרועותיו.
"את בסדר, ספירו?"
היא פקחה את עינה הבריאה וצייצה חלושות. פלקנר החזיר אותה לפוכדור, ואז ניגש אל ריאן ושלף מכיסו תג בעל שתי כנפיים. ספירו נחת על כתפו, חזהו מנופח מחשיבות-עצמית. "יש לך עוד הרבה מה ללמוד, ילד, אבל בקרב הזה בהחלט הוכחת לי מה אתה שווה. על זה מגיע לך תג האוויר". והוא הושיט לריאן את התג.
"תודה, פלקנר".
"אל תודה לי. אתה הצלחת בזכות עצמך. עם זאת, הייתי ממליץ לך להיות קשוב יותר לסביבתך. אתה מודע ליריבך, אבל גם המאמנים שאתה נלחם לצדם חשובים, וכמובן גם הפוקימונים שלך".
"מה שחשוב הוא שניצחתי", אמר ריאן, "עם זה אתה לא יכול להתווכח!"
—–
ריק יצא ממגדל הספראוט, בדרך להשיב את סינדקוויל לטיפול במרכז הפוקימונים. בדרך הוא תהה היכן עוד יוכל למצוא את ריאן, והחליט לנסות שוב במכון, לשם יכול להיות שהגיע אחרי ריק. לפתע, משהו בצד הדרך משך את תשומת-לבו. במרחק כמה מטרים מהמגדל, ראה בלספראוט קטנה, גופה נע בקצב איטי כמו הציר המרכזי של המגדל, אותו נראה שהיא מצליחה לחוש איכשהו דרך האדמה. ריק חייך לעצמו. הגיע הזמן שגם הוא יתפוס פוקימון במסע הזה והוא בהחלט ישמח לבלספראוט כמו של ג'ין לצדו.