פסטיבל אייקון הוא פסטיבל ארצי שנתי למדע בדיוני, פנטזיה ומשחקי תפקידים, שמתקיים במרכז תל-אביב מאז שנת 1998. השנה יתקיים הפסטיבל זו הפעם ה-19, בתאריכים 29 בספטמבר – 1 באוקטובר, חול המועד סוכות. הפסטיבל מציע תוכנית ענפה הכוללת מאות אירועים בתחומים שונים ומגוונים. הפסטיבל מעניק למבקריו מגוון הזדמנויות למפגשים ולהיכרות עם חובבים אחרים בטווח רחב של גילאים ותחומי עניין וכך תורם לגיבוש קהילות החובבים בתחומי המדע הבדיוני, הפנטזיה ומשחקי התפקידים בישראל. ובמקביל הוא מציע מתחם ענק של משחקי תפקידים מכל הסוגים, ויריד דוכנים הגדול מסוגו בישראל.
מארגני הפסטיבל לא ערים לתופעה הזו, אבל לאחרונה קמה לה מחאה חדשה בתחום הכנסים, והיא: מחאת הקוספליירים. במסגרתה עשרות בני נוער מעלים לפייסבוק סרטונים קצרים המציגים את המניפסט שלהם בנוגע לבעיות שצצו בקהילה ואת הפתרונות הרצויים. בין הסרטונים ניתן לראות בקשות כמו לא לבוא בביקורת כלפי תחפושות, למגר תופעות כמו חוסר פרגון ובקשה לייעד את הכנסים הללו לכל אדם באשר הוא. סרטון אחד שתפס את תשומת לבי הוא של מאיו בן שלום.
בניגוד למחאות חברתיות כמו מחאת האוהלים, מחאת המילקי, ומחאת הפלפלים, כאן הטענה אינה נובעת מיוקר המחייה או מעלות כספית גבוהה. אגב, טיעונים כספיים אלה כן צצים מדי פעם בהקשר לכנסים אחרים, אבל הם לא מצליחים לסחוף אחריהם עוקבים רבים. אני חושש שזה בגלל שהעלות הכלכלית נופלת ברובה על ההורים. במקרה הנוכחי מדובר במשהו שהוא יותר אנושי בבסיסו – הרצון להרגיש חלק, להרגיש שייך ושיקבלו אותך כמו שאתה.
במקרה של מאיו בן שלום, מדובר בנערה שמרגישה שלא מכלילים אותה רק בשל העובדה שהיא מגמגמת מדי פעם. המסר שלה הוא כל כך חזק, כי הוא מתקשר למה שאני אוהב לחשוב עליו כ-גורם המאחד של הקהילה. וידוי: אני התוודעתי לקהילה הזו רק בזכות כנס נאסטו קון 2013, שם העברתי את ההרצאה הראשונה שלי בנושא פוקימון. מעבר לצבעוניות, החגיגיות והעובדה שהכנס עסק בנושאים שאני אוהב, מה ששבה את לבי היה היחס והשוויוניות. ראיתי קהילה מדומיינת של אנשים שונים, שבפועל הקשר ביניהם היה מזערי או לא קיים בכלל, וכולם היו בהרמוניה. זה היה יפה.
יש תחומים נוספים שבהם ה-ביחד הזה קורה, והם מתפרסים בנושאים החל מהיאבקות ועד פוקימון. וגם שם כולם מתקבלים כמו שהם; שחורים ולבנים, מאמינים ואתיאסטיים, טבעוניים וקרניבורים, דתיים וחילוניים, נשים וגברים, מבוגרים וצעירים, שמנים ורזים, גבוהים ונמוכים, נכים ולא נכים. וזה מה שמייחד את הקהילות הללו והופך אותן לכל כך נהדרות.
בבחינה של העניין קצת יותר לעומק, נראה שלקהילה שלנו יש עוד הרבה מה ללמוד עד שנגיע לחזון כפי שאני רואה אותו. כי כשמאיו בן שלום העלתה את הסרטון שלה לפייסבוק, אנשים לא השכילו לקרוא בין השורות והגיבו בחוסר טאקט עם תגובות כמו: "יש נושאים יותר חשובים משלך", "מאוד קשה לי להזדהות עם הסרטון שלך", "בכיינית". ואני שואל את עצמי – אם מאיו בן שלום הייתה מוחלפת בבחור אתיופי שהיה טוען את אותן טענות ואומר שלא משתפים אותו על בסיס צבע העור שלו, או בחורה לסבית שאומרת שאנשים מפחדים לתת במה לנטיות המיניות שלה, או בחור עם תסמונת דאון. איך אותם אנשים היו מגיבים אז?
אייקון:
האתר של אייקון: http://2015.iconfestival.org.il/
עמוד הפייסבוק של אייקון: https://www.facebook.com/Festival.Icon?fref=ts
להצטרפות למחאה, אתם מוזמנים לצלם תמונה שלכם עם שלט שרשום עליו:
You dont like my cosplay? well its mine and I like it (דוגמה)
ולפרסם אותו ברשתות החברתיות עם ההאשטאג #מחאת_הקוספליירים