אז שמי מעטר את היכל התהילה של כל משחקי העבר של פוקימון וחשבתי שבפעם השישית ימאס לי לשחק אחרי המכון השני. האמת היא שנמאס לי אחרי המכון השמיני, אבל משהו תמיד גרם לי לחזור ולשחק בקונסולה. בין אם זה העובדה ששילמתי על המשחק מאות שקלים, העובדה שכעת אפשר לשחק עם חברים בצורה יותר אינטנסיבית מאי פעם, והנגישות של המשחק למישהו כמוני. אהבתי את המכונים, התחברתי לדלפוקס שלי ברמה שאפילו צ'יקוריטה ממשחקי הדור השני הייתה מקנאה, והרגשתי שאני חוזר להיות ילד בפעם הראשונה מזה המון זמן.
אז אחד הדברים שהכי עשו לי את זה במשחק זה שיש לנו את האפשרות להשיג פוקימוני עבר. צ'ריזארד, בלסטויז ו-וינאזור ניתנו כפוקימוני התחלה, מיוטו ניתן להשגה וכמעט כל רוסטר הפוקידע הראשון ניתן להשגה. תוסיפו לכך את העובדה שיש כמה פוקימונים עכשוויים ממש מגניבים, כמו: דלפוקס, גוגוט, אספור, הונאדג', טירונט, אמאורה, קלפקי, ושני האגדים, ואפשר להכתיר את ההחלטה להוציא רק 70 פוקימונים כחכמה. אין טעם היה להוציא יותר. אפילו עוגת שוקולד נמאסת בשלב מסוים.
יותר מתמיד, זה היה משחק נשי. ולמרות שקשה לי להתוודות על זה, די התחברתי לזה. לראשונה יכולתי למצוא פוקימונים נשיים יותר, כמו דלפוקס. יכולתי לקנות ולהחליף בגדים מבלי להרגיש שמישהו מסתכל עלי בעין מוזרה. משחק זה נתן בפעם הראשונה גם לבנות להרגיש שוות ולהנות מהמשחק באותה מידה (וזה מבלי שאני מזלזל בניסיונות העבר ליצור תחרויות יופי, אבל אפילו הן לא היו הצלחה אדירה, אחרת הן היו נשארות במשחקים ובאנימה). יש פה שינוי בהבנה של המשחק וזה חשף את המשחקים גם לדור שלם של בנות. כל הכבוד.
כשהתייאשתי בפעם הראשונה, גיליתי שחברים שלי מבנדיטו משחקים במשחק, מה שעודד אותי לשחק. כשהתייאשתי בפעם השנייה, הבנתי שנערכים טורנירים וליגות וזה עודד אותי להמשיך. הפעם השלישית שהתייאשתי נגמרה כשהבנתי שיש דבר כזה בנק פוקימון ושאפשר להשיג דרכו סלבי. גם אם היה אפשר להשיג שם זובאט, זה היה עושה את העבודה. רק הרעיון שאנשים יוכלו להעביר פוקימונים מדורות קודמים ניצח את המערכה. ובזכות זה השגתי גם סלבי, גם לטיאוס וגם פוריגון 2. תודתי הרבה לפרדי שעושה עבודה נפלאה בתחום הזה.
התלת מימד, הנופים, הליגה, האיכות של המשחקים, הסאונד, הצבעים, הצ'אט, הוונדר טרייד, הקרבות, וזה רק רשימה חלקית, שכן רק כעת סיימתי את הליגה. בטח אגלה עוד הרבה דברים בעתיד והם יוסיפו להערכה שלי למשחק. שיהיה ברור, אני לא מגדיר את המשחק הזה במספרים, וגם לא הייתי מתיימר לתת לו 10, לדעתי חסרים לו כמה אלמנטים, כמו קושי (מי זוכר את סודוודו בדור השני, כשלא היה אינטרנט), אבל בכל שאר הדברים שראיתי, נהניתי והיה לי כיף. עכשיו אני הולך לנסות ולתפוס לי את מיוטו.