שמי ג'ו ואני רוצה להיות מאסטר פוקימון, אבל לא כמו אש, אלא יותר "נורמלי", אם אתם מבינים. אז ככה התחלתי ת'יום: קמתי ב5 לפנות בוקר, אמרתי כבר בערב שלפני ביי לכל קרוביי, מכריי וחברי, לקחתי תיק עם סנדוויץ' שוקולד, אפרסק ובקבוק קולה והלכתי למרכז הפוקימונים כדי לקבל פוקימון התחלתי. בחרתי את: סקווירטל. חבר שלי ג'וש בחר ב: צ'ארמנדר. יצאנו לדרך עם הג'י פי אס שלנו ופוקדורים. עוד טרם היציאה למסע, היה ידוע שאני רציתי לתפוס את וויילמר וג'וש רצה לתפוס את איוי, נראה אם זה יתקיים. המשכנו במסע שלנו לכיוון העיר הקרובה ואז ראינו בניין מוזר, נכנסנו ושאלנו את העובדת למה הוא משמש והיא ענתה: אני לא יודעת. אני וגוש היינו סקרנים והיה לנו קצת זמן, אז עלינו במעלית לקומה שניה ופתאום משום מקום הופיעה ילדת רוח, הבנו שהסיפור עליה הוא אמיתי וברחנו למעלית אחרי שניה. אחר כך הגענו לאזור דשא ומצאנו את בלספראוט, ואני הצלחתי לתפוס אותו. התאמנו עד הלילה והלכנו לישון.
כל יום אני וג'וש קמנו לקחנו את הפוקימונים שלנו עד שיום אחד הבנתי שאני רוצה לעשות את זה בכוחות עצמי, אז ביקשתי מהחבר שלי להתפצל. הסברתי לו שאני רוצה להיות מסטאר פוקימון בלי שותפים, אז נפרדנו. מאותה נקודה יצאתי לתפוס פוקימונים. אבל בדרך מצאתי מישהו שהציג את עצמו כצ'וצ'יל בוראן והוא אמר שהוא רוצה קרב, אמרתי לו אני חדש והוא אמר: גם אני. הוא התחיל עם בלבזאור ואני עם סקווירטל. הקרב היה קשה מאוד, אבל בגלל שלו היה רק את בלבזאור והוא לא התאמן, ניצחתי. צרחתי מאושר כאילו אני כבר מאסטר פוקימון. לאחר מכאן, הגעתי למלון מאוד מוזר, שם הפוקימונים עשו את כל העבודה ואנשים סתם התבטלו. אחד האנשים ראה שהגעתי, ניגש אלי, נתן לי חדר חינם ואז חזר לשבת. בחדר שלי פגשתי מאמן נוסף בשם מורקו. הוא סיפר על מקומות בעולם ועל פוקימונים אגדיים ונדירים. אני רותקתי לסיפורים שלו. אחרי זה אמרתי שהגיע הזמן לסכם את היום ונכנסתי לחדר האישי שלי, שם היו עוגיות על השולחן עם חלב ועץ חג המולד. אמרתי לעצמי בצחוק: זה בטח החדר של סנטה קלאוס.