ביצת הזהב – פרק א' – ברוכה הבאה ללבנדר טאון.
זה היה יום יפה מאוד וקורטני רכבה באופניים שלה לכיוון העיר הבאה שלה .
שערה הבלונדיני התנופף באוויר: ״אני כבר ממש רוצה להגיע לעיר. המפגש האחרון שהיה לנו עם צוות רוקט ממש התיש את הפוקימונים שלי״.
קורטני זכרה את המפגש הראשון עם הצוות המעצבן כאשר עברו ביער, היא זכרה שהם התעללו בקבוצה של דיגלטים .
למרות שקורטני היתה צעירה מהם, היא ניצחה את צוות רוקט אבל המחיר היה שהפוקימונים שלה היו תשושים לגמרי.
קורטני עצרה מול שלט שהיה כתוב בו ״ברוכים הבאים ללבנדר טאון״.
קורטני שמחה וקיוותה שיש שם מרכז פוקימונים שתוכל לרפא אותם ולהתקלח סוף סוף.
כאשר קורטני הגיעה לעיר, היא ראתה בניין גבוה מאוד באמצע העיר.
קורטני עצרה אדם עם זקן שהלך לידה, ״סלח לי אדוני״, עצרה קורטני את הזקן ״מה זה הבניין הזה?״
הזקן חייך חיוך מר מתחת לזקן אבות שלו ואמר: ״זהו בית הקברות לפוקימונים, יקירתי. לא שמעת אליו?״
״שמעתי, אבל לא חשבתי שהוא כל כך גבוה״, אמרה קורטני.
הזקן גיחך ואמר: ״אכן כך, הרבה אנשים קוברים שם את הפוקימונים שלהם שם, יש אפילו כאלה שאומרים שיש שם רוחות ששומרות על קדושת המקום״.
קורטני גיכחה: ״אני לא מאמינה בשטויות על רוחות״.
הזקן הצביע לכתף של קורטני והיא הרגישה יד קרה אוחזת בה והזקן אמר: ״מה עם היד הלבנה הזאת?״
קורטני נבהלה ונפלה מהאופניים, ״אחח איזה יד? אני לא רואה יד!״ אבל הזקן לא היה שם כבר.
קורטני הרימה את עצמה בחרדה ואמרה: ״זה היה מוזר״.
קורטני התחילה לפדל לכיוון מרכז הפוקימונים, יכול להיות שהדימיון תעתע בה.
״הנה הפוקימונים שלך, מצטערת על ההמתנה״, אמרה האחות ג׳וי ומסרה לקורטני את הפוקימונים שלה בפוקדורים שלהם.
קורטני פיהקה מעט ואמרה: ״תודה לך האחות ג׳וי, אולי יש מיטה פנויה כאן?״
האחות ג׳וי ענתה לה במבט מאוכזב: ״מצטערת, החדרים בשיפוץ כרגע, אבל אני מכירה מישהי שתוכל לעזור לך״.
האחות ג׳וי כתבה כתובת על פתק ונתנה אותו לקורטני.
״תודה רבה האחות ג׳וי, ולילה טוב״.
קורטני הלכה לכתובת ואחרי עשר דקות הגיעה למקום בשם ׳החנות הקטנה של שאנינג סטאר׳.
– המשך יבוא –