Site icon מפלצות כיס

סיפור 1: הרפתקאותיו של ריולו וחבריו / טליה תמיר

איך אני אתחיל…

טוב אז ככה שמי הוא ריולו ואני פוקימון.

בעולם הפוקימונים יש רק חוק אחד : "הגדולים אוכלים והקטנים נאכלים".

אני יודע מה אתם חושבים.

זה לא פייר,

אבל גם לא הגיוני.

איך יהיו גדולים אם אוכלים אותם כשהם קטנים.

את כל התשובות תקבלו בפרקים של הסיפור.

אני לא לבד בסירה יש לי גם צוות,

אנחנו צוות של 7 פוקימונים.

איך נפגשנו זה כבר סיפור אחר,

וגם ארוך יותר.

מי הצוות?

את זה תגלו מאוחר יותר.

אני ממליץ לכם לקרוא את סיפוריי.

ממני ריאולו

– – – – –

אני קם מוקדם בבוקר כמו בדרך כלל ולא רואה פוקימונים כמוני באזור כרגיל ופתאום אני נזכר שרק גדולים חיים באזור הזה.

אני קורא לשמורה הזאת שמורת הגדולים כי כל צעד שאתה עושה אתה רואה במרחק מטר ממך פוקימון גדול,

אני מבטיח לכם שכשאני אתפתח ללוקאריו אני לא אפגע בפוקימונים קטנים אלא אגן עליהם.

אני הולך לאט לאט בשקט ומסתכל בזהירות רבה בדרך לצאת מהכלא הזה שפוקימונים מכנים אותו שמורה.

פתאום אני קולט משהו שלא ראיתי אף פעם,

שני פוקימונים שנטרפים על ידי פוקימונים גדולים.

עדיין יש לי הזדמנות להציל אותם אלה פיפלאפ ואיוי שקנגאסקאן ואינפרנייפ רבים עליהם.

אני לא חושב הרבה וצועק "תעזבו אותם מיד או שאני אבוא אליכם ואתם לא רוצים שזה יקרה".

אני חושף את עצמי לפניהם והם מתחילים לצחוק,

"אתה תנצח אותנו?" שואלת קנגאסקאן "אתה אפילו לא מנצח פיג'יאוטו" ממשיך אותה אינפרנייפ.

הם ממשיכים לצחוק בזמן שפיפלאפ ואיוי מסתכלים לכיווני במבט מאורר רחמים ובו זמנית אומר גם תסתלק אל תהפוך את עצמך לארוחה.

אני מתחיל לאבד את סבלנותי.

אני מאגרף שני אגרופים רץ קדימה אל כיוונם ופוגע לקאנגאסקאן בדיוק בבטן.

היא עפה אחורה ונפגעת גם בראשה ונעלמת מטווח עיניינו,

אינפרנייפ אומר בכעס "אתה תצטער על זה" הוא רץ לכיווני ואני לא נרתע,

אני מתחיל לקלוט לאט לאט את נקודת התורפה שלו ככל שהוא מתקרב אליי יותר.

פתאום אני קולט את זה,

יש לי עוד 3 שניות לפגוע בו לפני שהוא יפגע בי.

בדקה התשעים אני קופץ ופוגע לו במרכז הראש.

אינפרנייפ מת במקום.

איוי ופיפלאפ רצים אליי מאושרים ופונים אליי "תודה לך ריאולו",

אני עונה להם "אין בעיה בכלל אני שמח לעזור לכל אחד שרק אפשר".

איוי אומר לי במבט שמח אך רציני "אתה רוצה להצטרף לצוותי ההצלה שבאזור? פוקימונים קטנים חזקים מצילים אחרים שלא ממש פתחו את יכולותיהם,המנהלים שלו הם הראשונים שעשו את זה הם אולי בוגרים אך הם טובי לב ואוכלים רק פרות".

אני חושב לרגע ואומר "זה נשמע טוב אבל בגלל זה הסתכנתם ככה?".

פיפלאפ עונה ללא מחשבה "כן אנחנו רצינו להצטרף לצוות אבל קנגאסקאן ואינפרנייפ הפתיעו אותנו".

אני מסתכל על אינפרנייפ וחושב על זה לרגע,

אחרי כמה שניות אני עונה "טוב למה אנחנו מחכים כאן בואו נזוז".

"אחריי" אומר איוי.

אחרי כמות שעות גדולה אנחנו מגיעים לשם,

המבנה בנוי בצורת סרפריור.

נכנסים מהזנב למרות שלדעתי זה קצת מוזר(הבנתם למה אני מתכוון נכון?).

אחריי שאנחנו נכנסים אנחנו קולטים מאות פוקימונים עומדים בתור להירשם,

אנחנו נכנסים לתור ומחכים כמה שצריך בשביל להציל פוקימונים.

Exit mobile version