חמושה בכובע בשווי של 1,600 אירו, יצאתי למסע הקניות… אה, אופס! למסע הפוקימונים הראשון שלי. אני גרה בבית קטן בערבה בעיר ואניוויל ומחוץ לבית יש לנו רייהורן שאני יכולה לרכב עליו בכל זמן שמתחשק לי. "היי רייהורן, זו הקרן שלך או שאתה סתם שמח לראות אותי?"
אז במידה ועדיין לא הצגתי את עצמי, קוראים לי ליטל אן, אני בלונדינית ויש לנו – בניגוד לדמויות עבר – שתי מיטות בבית. כן, שמעתם נכון, אמא שלי לא צריכה לישון על הרצפה במטבח. מה אתה אומר על זה, אש קטצ'אם? יא אפס אחד. ובכן, אז ביום הראשון שלי למסע אני מתעוררת מן המיטה, פושטת את הפיג'מה ויורדת (לבושה, מה חשבתם פה, שזה מופע חשפנות?) לקומה למטה. אמא אומרת לי ללכת לראות את השכנים ובעיקר לא להעיר את רייהורן.
אני יוצאת מהבית ושם אני רואה את רייהורן. הוא אומנם ישן, אבל לאיבר המין שלו יש שעון מעורר משל עצמו. אני מתעלמת מכך ויוצאת למסע בעקבות השמש, מסע בעקבות האור. על מי אני עובדת? אני יוצאת למסע הזה רק בגלל שהקונסולה הזו עלתה לי 1400 שקל וזה מבלי שדיברתי על המשחק שגם עלה לי איזה 40 פאונד. מה שאומר שאני הולכת למצוץ כל אגורה מהמשחק הזה.
אז אחרי שאני יוצאת מעיר הולדתי, אני פוגשת את ארבעת החברים שלי. דאמט, אלה החברים שלי? לא יכלו להביא אנשים קצת יותר פוטוגניים? הם כל כך מכוערים שהם לא צריכים להשתמש בRepel כדי להרחיק מהם פוקימונים לא רצויים. טוב נו, אתם הרי יודעים מה אומרים על כוסיות כמוני? שהן מסתובבות עם מכוערים רק כדי לגרום לעצמן להראות טוב יותר. אז ככה אני. אני פשוט דיווה.
אז השמן שבחבורה החליט להפסיק לאכול לכמה שניות רק כדי שהוא יוכל להביא לי פוקימון במתנה. האמת היא שפחדתי שיהיה חסר לפוקימון שלי איזה יד או רגל, מהחשש שהוא אכל לו את זה. כמה שהוא שמן! תפסיק לאכול, בהמה! הבחורה השניה החליטה שהיא רוצה להביא לי פוקידע. תודה באמת שנזכרת! הייתי צריכה לבוא עד עליך כדי לקבל את זה?! את יודעת כמה זה קשה ללכת על העקבים האלה? הבחור שלישי מלמד אותי איך לתפוס פוקימונים והרביעי נותן לי כדורי-פוק (אם אתם יודעים למה אני מתכוונת).
רוצים לדעת באיזה פוקימון בחרתי? את מי פגשתי? ולמה המוכרת הבת זונה הזו לא הסכימה לתת לי הנחה על הכובע? חכו לפרק הבא!