אין הרבה אוהדי פוקימון בארץ, את זה כולנו יודעים. במקרה הטוב, אם נשאל כמה מאות של אנשים, נמצא כמה בודדים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא פוקימון וזה במקרה הטוב. אני פונה בזאת לכל מי שאוהב את המוצר הזה שנקרא פוקימון לקרוא את זה.
מי שמכיר אותי יודע כבר שאני כמעט ולא כותב כאן כלום. גם כשיש דברים חשובים על הפרק, אני לא אגיב ברשומה משלי אלא בתגובות ולא יותר מזה. אבל מה שאני עומד לכתוב לכם עליו ברשומה הזו, זה כבר הקש ששבר את גב הגמל. אם היה איזה שהוא קו אדום בקצה העולם, כבר עברתם אותו. ואני חייב לכתוב על זה.
הכתבה הזו תדבר על אהבה, על שנאה, על רגשות שקשה לאנשים מסוימים בסצנה הפוקימונית להפגין, אבל מאחורי המסך כולנו יודעים את האמת. ואפילו היא תדבר על קצת יהדות. משחר ההיסטוריה העם שלנו נחשב ל'עם המאוחד' כמו שרבים וטובים אמרו. עם מלוכד שבו תומכים אחד בשני למרות כל חילוקי הדעות, עם ששרד אלפיים שנה בגלות, בעוד שעשרות עמים אחרים גדולים וחזקים ממנו נבנו ונמחקו כלעומת שבאו. הסיבה היחידה להישרדות הזו היא האחדות, כמובן.
יש דבר יפה בקהילת אוהדי הפוקימון הישראלית, ויש גם דבר לא יפה. הדבר היפה הוא שאנחנו יהודים. כמעט כולנו. מי שלא יהודי חי בקרבת יהודים. אנחנו ספוגים בערכים של אחדות, של אהבה, קרבה ועזרה הדדית.
והדבר הלא יפה? הדבר הלא יפה הוא… שהדבר היפה הזה לא מתקיים. מה שקורה בזמן האחרון, למי שלא יודע, הוא גם מה שגרם למלחמת העולם הראשונה, לשניה, לחורבן בית המקדש, לחורבן של כל מה שאהבנו ולא קיים כבר. במונחים היסטוריים התופעה הזו נקראת 'אימפריאליזם'. אני פשוט אוהב לקרוא לזה 'מירוץ הגאווה'. זה קורה כשחבורה של כמה עשרות מחליטה להרים ראש ולהילחם זה בזה, הדבר לא יגמר בטוב. כשכל אחד מנסה להראות שהוא יותר טוב, ומנסה להראות לתומכים בו שהצד השני רע, הוא גורם לפילוג חד וכואב, שעולה יותר ממה שהוא מודע אליו.
מירוץ הגאווה הזה בין האתרים השונים בנושאי פוקימון התרחש ממש מתחת (ולאחרונה כבר מעל) לאף שלכם, הגולשים. אני מדבר על שיחות מלאות בקללות, איומים ופגיעות שביצעו מנהלי האתרים שאנחנו כל כך מעריצים כביכול. כמו שציינתי קודם, הקו האדום נחצה כבר, וגם אתם זכיתם לראות מעט מכל מה שמתרחש בשיחות אישיות, מיילים וצ'אטים מלאים בגועל.
לצערנו, אפילו אנחנו, לכאורה הפשוטים יותר, נדחפנו לתוך המירוץ הזה. כמעט כל גולש שגלש באחד האתרים המתמודדים במירוץ הזה, בעל כורחו היה צריך להביע את עמדתו בנושא. להראות שהאתר שהוא גולש בו הוא הטוב ביותר. להראות שהוא אחד ואין שני לו. אתר אחד מאשים אחרים בגניבת חומרים. אתר שני מפרסם התקפות וחומרים פרטיים. משחקי דפדפן מדווחים על העתקה וגניבה. והרשימה לא נגמרת פה.
ולמה זה חצה את הקו? לא רק משום שנאלצנו לראות את זה לנגד עינינו. לא רק משום שנאלצנו לפעול. זה חצה את הקו כי אנשים מתחילים לנשור. אנשים שאוהבים לגלוש באתרים שלנו, אוהדי הפוקימון, שמים לב לשנאה היוקדת הזו. הם חשים במה שמתרחש, וחשים שזה מתרחש על בשרם. הם מפסיקים לגלוש. כולם מתאבדים על האתרים שלהם, פשוטו כמשמעו. אתם מתפוצצים יחד עם אתרים אחרים על כל מה שאתם אוהבים בפוקימון. הערכים כבר נעלמו מזמן. כל מי שאוהב פוקימון בעצם מודע למסרים החינוכיים שמועברים שם. מה שקורה זה שאתם בוגדים בהם. אתם בוגדים במה שאתם אוהבים, למען מה שאתם אוהבים. ומה שאתם אוהבים נהרס בגלל זה.
אז כמו שכבר הזכרתי, אנחנו לא הרבה. האמת, אנחנו ממש מעט. ואם כולנו נמשיך במירוץ הגאווה הזה, אנחנו נהפוך לכלום. לא ישאר פה אף אחד. ואלו שישארו ידאגו שכל מי שיגיע, יקבל דקירה. לפעמים צריך לזכור את הסיבה שלשמה אנחנו כאן: אנחנו אוהבים פוקימון. אנחנו רוצים להגדיל את כמות אוהדי הפוקימון. אנחנו רוצים לשפר את המצב שלנו. תישארו במצב הזה ויקרה בדיוק ההפך. הכל ייהרס לנגד עיניכם.
אני לא קורא לכם להתאחד, אם זה מה שחשבתם. אני לא מצפה מכם שפתאום תצאו בקריאה 'בואו נתגבש ונהפוך לאתר אחד'. אבל אני כן קורא לכם לעצור את הטירוף הזה כאן ועכשיו. כי לי, כמו רבים כאן, נמאס מכל זה. ולי, כמו רבים כאן, מתחיל להימאס מפוקימון. לא נכנסנו לכאן כדי לראות את כל זה ולסבול מכל זה. אני רוצה שתגיבו כאן ותביעו את עמדתכם. אני מבקש ממך היטמן לא לנטרל שום תגובה שנכתבה כאן, כי לכולם מגיע לדעת מה כל אחד רוצה לומר.
אני מצטער לכל מי שנפגע מהעובדה שהרשומה הזו נכתבה באתר 'פוקימון-מפלצות כיס'. זה האתר היחיד שמאפשר לי לפרסם בו את זה. אני כותב את זה כדי להעביר לכם מסר. העובדה שמישהו גולש באתר הזה לא סותרת את העובדה שהוא גולש גם באתר אחר. המלחמה הזאת גורמת לעובדה הזאת באמת לסתור את העובדה ההיא. אני רוצה שתתחילו לחשוב מחוץ לבועה הזו שאתם כלואים בה. אני רוצה שתתחילו לאהוב זה את זה. להראות שאתם מוכנים לעצור את הכל, למען האהבה שתראו שיש לאוהדי פוקימון, אהבה שתזמין כל גולש חדש להיכנס בלי חשש ובלי שום רתיעה.
שלכם,
אוהד – אחד מכם.