"אני אשלם לך 500 ש"ח במזומן על דאדאנספרס".
כדי להבין איך הגעתי למצב הזה, יש צורך לחזור לשבוע שעבר, אז נאמר לי מההנהלה של העבודה שלי שאני לא עובד בפורים. זה אמר שיום שישי, שבת וראשון הם פנויים עבורי. במרבית הזמן הזה רצתי, התאמנתי בחדר הכושר, ביליתי עם המשפחה, הלכתי עם הכלב וקראתי את הספר של דיויד גוגינס. במוצאי שבת ישבתי מול המסך ותהיתי איך אעביר את יום ראשון. בסוף החלטתי לשלוח הודעה לטליה ברקאי, אתם אולי מכירים אותה כבמאית דיבוב ומדבבת בעצמה בפוקימון ושאלתי אותה:
אני: "את הולכת מחר להארוקון? מרגיש לי שאני זקן מדי לכנסים האלה."
היא: "בטח שהולכת. פאק הגיל… אם נגיד את זה לעצמנו לא נצא מהבית ונעשה דברים שאנחנו אוהבים. אני אלך גם בגיל 70".
החלטתי שזה יכול לעשות לי רק טוב לצאת קצת מהבית, לראות אנימה ומנגה, אנשים צעירים ויפים, דברים של פוקימון ואולי על הדרך זה יחזיר לי את האהבה והתשוקה שהייתה לי פעם למותג. נסעתי. אחרי שעה של נסיעה הגעתי לבנייני האומה. חיכיתי 40 דקות ארוכות בתור (אמא"י, למה באירוע היחיד שיש לכם בשנה אתם מציבים רק 3 קופאיות, וכל השלוש מוכרות את אותו כרטיס?) ונכנסתי.
גם פגשתי כמות לא מבוטלת של אנשים שאני מכיר. הישג די מכובד למי שלא נמצא במרכז העניינים כבר איזה 10 שנים. ביניהם ניתן למנות את אדם (קריפיפסטה), דפנה (שני, ארגמן ו¾), טל, דן ועוד כמה שאני זוכר רק את הפנים שלהם. על הדרך גם פגשתי את האחות ג'וי ואת היוצרת של דאדאנספרס.
עכשיו, הפוקימון דאדאנספרס היה לתפאורה בלבד בדוכן רשמי של הארגון. ידעתי את זה. אבל אמרתי למי שישבה שם שיש לי שאלה מפגרת ואם לא אשאל אותה, אז אתחרט על זה. ואז התעניינתי אם הוא למכירה, היא אמרה שלא, ושאני יכול להזמין אחד כזה. אמרתי לה שיש הבדל גדול בין לחזור הביתה עם בובה ענקית כזו, להצטלם איתה, לישון עליה כאילו זה כרית וליהנות ממנה, לבין לחזור הביתה עם הבטחה שאולי יום אחד יכינו לי כזה דבר. היא אמרה לי לעשות סיבוב, היא תחשוב על זה ושאחזור. הלכתי, עשיתי עוד סיבוב וחזרתי. היא אמרה שהיא לא מוכרת אותו, היא מוכנה לקחת הזמנה ואני התעקשתי: "אני אשלם לך 500 ש"ח במזומן על הבובה". היא חשבה יותר בכיוון של 1500. אמרתי לה חג פורים שמח והלכתי משם.
הכנס היה נחמד. אני שמח שיצא לי להיות נוכח בו. על הדרך עשיתי כמה מצוות כאשר ראיתי שנפל למישהו 20 ש"ח בכניסה לרכבת הקלה והערתי לו על זה. הוא ממש שמח. עוד מקרה היה כאשר מישהי נתקעה מחוץ לשירותים בלי שקל כדי להיכנס אליהם ונתתי לה שקל משלי. גם היה לי רגע מחמם לב עם הזמרת אפריל. סך הכל, חוויה די חיובית!
