Site icon מפלצות כיס

המסע הוירטואלי של היטמן מהעיר פאלט אל עבר העיר וירידיאן – חלק 2!

חם מאוד בחוץ, את זה אני בטח לא מחדש לכם. זה אומר ששלוש האופציות לריצה הן או מוקדם מאוד בבוקר, לפני הזריחה. או מאוחר מאוד בערב, אחרי השקיעה. או בחדר הכושר אל מול המזגן. זה מה שאני בחרתי בו. על הפרק 10 ק"מ במהירות של 9.2 קמ"ש במסילה (הליכון). קחו בחשבון שמכיוון שאני סוכרתי סוג 2, אני מתנהל רוב היום שלי בצום, כך גם בריצה. משמע, אני מגיע לריצה הזו בלי אוכל, סוכר או שום דבר במערכת. אני עולה על המסילה, עושה קצת מתיחות ומתחיל לרוץ. משמאלי אני רואה כמה אנשים רצים, מימני כמה ילדים מנסים להתחרות בי. אני רגוע, רץ בקצב שלי, דואג לעמוד בקצב שהקצבתי לעצמי. לאט לאט כל מי שעלה להליכונים לידי פורש, עוזב או עובר לדבר אחר. בנקודה של 5 ק"מ, אני מחליף את השירים הישראליים של ספוטיפיי בשירי פוקימון. אחרי הכל, אני מנסה לעזוב את העיר פאלט כמו אש קטצ'אם. הם נותנים לי הרבה כוח. בשלב מסוים אני מצפה לראות את הבחורה שאני דלוק עליה נכנסת לחדר כושר. הסיפור הוא שבכל פעם שאני רץ ביום שישי על המסילה, לאחר שאני מסיים, אני נשכב על המזרן יוגה ומתנשף, ואז היא מגיעה, מתמתחת בדיוק מעליי, אל מול המראה, דופקת כמה חיוכים למראה האדם שגוסס מתחתה ומתחילה לרוץ בעצמה. זה עושה לי את היום לראות אותה. הפעם היא לא הגיעה. מחליט לסיים את הריצה בספרינט במהירות של 12 קמ"ש למשך 400 מטר. מסיים את הריצה, נח קצת על המזרן, שותה קצת מים ועוזב את חדר הכושר. 10 ק"מ ראשונים הושלמו.

3 דברים שלא ידעתם על יפן:

.

3 דברים שלא ידעתם על ריצה:

.

3 דברים שלא ידעתם על פוקימון:

.

תמונות של שימודה (באדיבות אמילי טומיאמה):

Exit mobile version