מות המסך הקטן / יוסי אוחנה
סדרת האנימה של פוקימון לא שורדת את מבחן הזמן. ניתן לחשוב שבשנת 2023, כאשר קלפי פוקימון מוצאים קהלים חדשים, משחקי הוידאו יוצאים ומתחדשים משנה לשנה ופוקימון גו מעמיד עניין וגם קופה לא קטנה לאחר 7 שנים מהיווסדו, שהמצב הוא הפוך, אבל העובדות קובעות אחרת.
נקודת הפתיחה היא כזו: אם תשאלו כל מעריץ מזדמן מה עולה לו לראש כאשר אומרים לו את המילה "פוקימון", הרוב המוחץ יענו לכם סדרת האנימה, אש קטצ'אם ופיקאצ'ו במסע להיות פוקימון מאסטר. אבל לאחר 25 שנה, התוצרים החדשים של פוקימון, לפחות בכל הנוגע לאנימה, נוחלים כישלון מהדהד.
את הסממן הראשון ניתן היה לראות עוד כשאש קטצ'אם כיכב באנימה, בעונת שמש וירח, אז כוכבי המשנה – קיאווה, סופוקלס, לאנה, לילי ומאלו – לא עברו למסך הגדול, הקולנוע, מה ששבר מסורת של 19 שנה. במקומם יוצרי פוקימון הלכו על הקלף הבטוח, הנוסטלגיה, וסיפרו מחדש את סיפורו של אש, כאילו מעולם לא עזב את פאלט.
הסממן השני היה ההחלטה להפריש לחלוטין את אש קטצ'אם. לא בדיוק צעד שמעיד על הצלחה. ובמקומו להביא שני ילדים בתחילת דרכם, כאשר זהותם למעריץ הממוצע זהה לידע שלהם על הפוקימון אנון. אבל אפילו הם לא זכו ל100 פרקים של חסד ויוצרי פוקימון החליטו לחפש חלופות מצליחות יותר.
בנקודה הזו אתם בטח תאמרו – "אבל איזה שטויות אתה מדבר, הסדרה של ליקו ורוי עדיין רצה", וזה נכון, אבל במקביל אליה יוצרי פוקימון החליטו לפרסם בליץ של סדרות משנה, שנועדו לבדוק אם הן מצליחות לעבור את רף ההצלחה של האנימה המרכזית. הכוונה היא לPokémon Concierge, Paldean Winds, Discover pokémon together, Path to the Peak ועוד רבות וטובות.
הטיעון הנגדי שלכם כעת יהיה "אבל אלה רק ספיישלים, הם לא סדרת אנימה מלאה, על אחת כמה וכמה כזו שתחליף את קפטן פיקאצ'ו ואת פרופסור פריד", ואני אגיד – זה נכון… אבל רק לעת עתה. חיזוק לטענה שלי מגיע מההשוואה הבאה: מה כמות הספיישלים שעלתה לאוויר כאשר אש, ברוק ומיסטי היו כוכבי הסדרה? רמז? אפס. גם בעונות "משאלות טובות" הפחות מוכרות בארץ, לא היו ספיישלים רבים וגם אלה שהופקו, הציגו את הדמויות המרכזיות מהאנימה בתוכם. משמע יש חיפוש אלטרנטיבות.
מה שזה בא ללמד אותנו הוא שפוקימון לא מצליחה לשחזר את המספרים שהיא רגילה אליהם. אולי זה נובע מהעובדה שלאחר 25 שנה הקהל השתנה ובמקום לצרוך פרק של 22 דקות, ילדים היום לא מסוגלים לצפות בסרטון שאורכו עולה על דקה וחצי (אורך של סרטון אינסטגרם ממוצע).
אולי פוקימון הפכה ממותג יעד למותג אמצעי. הכוונה היא שאם פעם אנשים היו אוהבים פוקימון לשם התחביב, היום צופים בזה על מנת להבין בדיחות וממים אינטרנטיים. אם פעם היו אוספים קלפים כי זו הייתה המטרה שלשמה זה נעשה, היום מדובר בבורסה לכל דבר ועניין, וקלפים נאספים רק בשביל השווי הכספי שלהם וההבטחה שהם ימכרו במחיר מופקע בעוד כמה שנים.
גם שורות אלה, שנכתבו הרבה מעבר לסף הריכוז המקסימלי של ילדים, לא בטוח שיקראו אותם. ילדים היום קוראים סטטוסים בטוויטר במקרה הטוב או שמים לייק לתמונה בוואטסאפ במקרה הרע. העולם משתנה, הטכנולוגיה מתקדמת, המילה הכתובה מאבדת מכוחה לעולם הויזואל והרבה ממה שהיה נכון לדור האלפיים, לא בהכרח רלוונטי לדור ה2023, וזה כולל את האנימה של פוקימון בתוך זה.
ההשערה שלי: שהאנימה תמשיך רק מכוח האינרציה, והאפשרות למכור זכויות יוצרים לזכייניות טלוויזיה. הצופים האמיתיים כבר עברו לרשתות החברתיות ומשם הם כבר לא יחזרו בכזו קלות. ובהתאם לכך, פוקימון מתחילה לפרסם עוד ועוד תכנים בערוץ היוטיוב שלה, בתקווה שדברים ישארו רלוונטיים, פוקימון תשאר בתודעה ומוצריה ימשיכו להכניס מיליוני דולרים לכל העוסקים בדבר.