תוכן עניינים:
1. ביקורת בצורת וידאו.
2. ביקורת בצורה כתובה.
פוקימון שני וארגמן, או בלעז, פוקימון ויולט וסקרלט, ומה אני – היטמן מאתר מפלצות כיס – חושב עליהם:
הדברים הטובים:
- האפשרות לתת לפוקימונים להילחם בצורה עצמאית.
- הרעיון של עולם פתוח, והאפשרות לתת לנו לבחור לאן ללכת ומה לעשות.
- רמת הקושי של המאמנים, ובואו נודה על האמת, היו כמה שהציבו לי אתגר.
- השילוב של כמה עלילות שמוגדרות לפי נושא, תמה, ומסלול משלהם.
- העיצוב של כמה מהפוקימונים: ההתחלתיים, פאומו, סרולדג', אספטרה, טינקטון ואולי היפה מכולם – מיראדון.
הדברים הרעים:
- חוסר המקוריות בכל הנוגע לפוקימונים שכן נכנסו לדור הזה. כאילו, מדובר באותם פוקימונים בשמות אחרים.
- העובדה שלחימה עצמאית של פוקימונים אינה נחשבת ככלי אמיתי לפיתוח פוקימונים.
- יותר מדי טוויסטים בעלילה, יותר מדי אלטר אגו, לכולם יש שתי זהויות. זה כאילו מצאתם רעיון נחמד, אבל למה לעשוק אותו ולהנחיל אותו לכל דמות ודמות במשחק?
- פוקימונים מכוערים, מכניקת טרסטל שאינה פונקציונלית, ויזואליות לא מי יודע מה, וזה שאתה מחזיק בפוקימון האגדי מההתחלה, אין לך שום אפשרות להשתמש בו מלבד להיות עבד.
- גליצ'ים. מה קרה שכל דבר נהיה סיפור? לא יכולתם לעבוד על המשחק עוד כמה שנים ולהוציא אותו יותר אפוי. מה נסגר?
לסיכום:
בשורה התחתונה, המשחק כייפי. בפעם הראשונה מזה שלושה דורות, סיימתי משחק, נהניתי ממנו ואפילו לא התאמצתי. ציון היטמן: 7.5 מיניאורים מתוך 10.