בפרקים הקודמים של:
= = = = =
עמדתי בעיר לבנדר, ליד אחד הבתים שאולי נראה כמו כל אחד מהבתים האחרים, אבל הוא היה חשוב לי יותר מכולם.
הייתי לבוש חליפה שעוצבה במיוחד בשבילי. עכשיו כשפורט לא הרגיש צורך להסוות את העניין שאנחנו אחים הוא התנהג אליי בפזרנות יתר, זה טיפה עצבן אותי, אבל אני מניח שככה זה אחים גדולים.
כמה דקות לאחר מכן סלין יצאה כשהיא לבושה בשמחה בצבע לילך מהבית שלה.
"טראן", אמרה בפליאה.
"חשבתי שזה יהיה רעיון טוב אם נלך יחד", אמרתי במבוכה.
"זה רעיון נהדר", אמרה והרגיעה אותי, היא תמיד יודעת איך לעשות את זה.
הוצאתי את האגזקיוטור שלי ושנינו הנחנו עליו יד והשתגרנו לרמת אינדיגו.
המקום השתנה בהרבה מאז הפעם האחרונה שהייתי כאן, לפני ארבעה חודשים. בארבעת החודשים האלה השתנה הרבה. לוק הצטרף אל פורט בניהול הליגה, ונראה שזה גרם רק לטוב כשלוק הכניס נקודות מבט מעניינות וחדשות.
אבל זאת לא הסיבה שהמבנה היה נראה לי שונה כל כך הפעם. הוא היה שונה כי כולו היה מקושט, לכבוד החתונה של האלוף. סת' לא בזבז זמן, זה בטוח.
נכנסתי פנימה עם סלין לידי וראיתי את ג'ייק, נער המכון (לשעבר) של סת', שהפך לסוכן/נער מים/כל דבר שצריך של סת', כשהוא מחלק הוראות לעובדים שם.
"אה טראן, סלין", אמר והתקדם אלינו במהירות, "האורחים החשובים זה בכיוון הזה", אמר והוביל אותנו אחריו אל תוך האיצטדיון, שהיה סגור ונראה מהמם ביופיו.
"היי טראן", נשמע קול לצידי ונרון עטף אותי בחיבוק רגע לאחר מכן.
"היי נרון", אמרתי והחזרתי לחיבוק שלו, היה לי קשה להתרגל לחיבוקים הבלתי צפויים שלו.
"היי סלין", אמר וחיבק גם אותה, ונשק לה על המצח.
"את נראית נפלא היום", אמר במחמאה וגרם לסלין להסמיק, זה לא גרם לי לקנא או משהו, בחודשים שעברו למדתי להכיר את נרון ובהחלט שמחתי שאני יכול לקרוא לו אחי.
"גם אתה נראה לא רע בכלל", אמרה והצביע עליו, עם השיער הבלונדיני הארוך שלו והעיניים הכחולות שלו כשהוא לבוש בחליפה, "וגם אנטיי כמובן", אמרה סלין כשאנטיי הופיע מאחורי נרון.
משום מה נרון סירב להחזיר אותו לפוקדור מחדש, "אם הוא רוצה להישאר איתי הוא ישאר איתי גם בלעדיו", ענה כל פעם ששאלתי על זה.
"טוב, מתי מתחילים?", שאלתי אחרי כמה רגעים.
"עוד כמה דקות, בואו", אמר והוביל אותנו אחריו לעבר הבימה עליה עמדו סת' ולונה להגיד את הנדרים.
שלושתנו התיישבנו כשלפתע פורט ולוק הופיעו.
"טראן, אני רואה שאהבת את החליפה ששלחתי לך", אמר פורט במין ביישנות מסוימת.
מאז שגיליתי את האמת, הוא התנהג קצת מוזר, אבל אני בטוח שזה יעבור לו.
"זה נראה נהדר פורט, כמו תמיד", אמרה סלין עם חיוך לעבר פורט.
"שטויות, הכל בשביל אחי הקטן", אמר במין ביישנות מסוימת.
"אם מדברים על אחים קטנים, נרון", אמר לוק לפתע והתקרב אליו, "רציתי להציע לך הצעה".
"הצעה? תקשיב, אני יודע שאני נראה חברותי במיוחד אבל… זה לא בקטע כזה לוק", אמר נרון וגרם לכולם לצחוק.
"ועכשיו ברצינות", אמר לוק והרצין, "המכון באקרוטיק… הוא עדיין ריק. רציתי לשאול אם אולי אתה רוצה להנהיג אותו. אתה לא חייב להחזיר לי תשובה עכשיו, פשוט תחשוב על זה".
"אני מסכים", אמר נרון ברצינות, "אם יש לי דרך להראות שכל אחד יכול להשתנות, גם אני, אני אעשה את זה".
"נהדר, אני כבר אדבר איתך על זה אחרי הערב", אמר והוא ולוק נעלמו להם בין המוזמנים.
"אז… מנהיג מכון העיר אקרוטיק מה?", אמרתי ונרון צחקק.
"אני… אני רק רוצה שאנשים לא יטעו כמוני וידעו לעמוד על שלהם".
"אל תדאג, אני בטוח שתעשה עבודה נהדרת", אמרתי ושנינו חייכנו אחד לשני כשלפתע כל האורחים השתתקו.
סת' נכנס לאיצטדיון כשהוא לבוש בחליפה כסופה לחלוטין והשיער שלו קשור מאחורי העורף. הוא התקרב באיטיות לעבר הבימה ולבסוף עלה עליה וחיכה. דקה אחרי זה לונה נכנסה עם שמלה שרק היא יכולה ללבוש, אני בטוח במאת האחוזים שהיא עצבה אותה לעצמה. השמלה הייתה ארוכה, בצבעי שחור ולבן וחסרת כתפיות, היא לבשה כפפות ארוכות שהגיעו כמעט עד הכתף, אחת בצבע שחור ואחת בצבע לבן. היא התקדמה והגיע אל סת' ושניהם עמדו באמצע הבימה כשהם מחייכים חיוכים לחוצים.
איש הדת שהיה במקום הדריך את הנדרים כמובן, "לונה, האם תסכימי להישאר איתי למשך שארית חיי ולהפוך אותי לאדם המאושר ביותר בעולם?", שאל סת' והסתכל בעיניים של לונה.
"אני מסכימה".
"סת', האם תסכים להיות איתי למשך כל חיי ולסבול אותי למרות שאני משוגעת לגמרי?", שאלה בחיוך.
"אני מסכים", ענה עם חיוך.
"אם כך, בעזרת הזכות שהעניק לי ארכיאוס אני מכריז עליכם כבעל ואישה", אמר איש הדת ושניהם התנשקו בלהט.
כולם מחאו כפיים, מנהיגי מכון, גולד, אפילו רד שהגיע במיוחד ולבש חליפה אדומה על שמו, כולם נראו שמחים במיוחד.
היה נראה שהטקס נגמר כשלפתע סת' התחיל לדבר.
"שלום לכם, תודה שבאתם", אמר עם חיוך מאושר. "אני… אני רציתי לדבר על כמה דברים שבאמת חשובים לליבי. בחודשים האחרונים חיי השתנו מהקצה לקצה, ממנהיג המכון השנוא ביותר הפכתי לאלוף הנערץ של לא מחוז אחד אלא שניים. הכרתי את האישה המדהימה הזאת שהופכת את החיים שלי למושלמים", אמר ומשך את לונה לעוד נשיקה קצרה.
"אהמ", השתעלתי וגרמתי להם להתנתק כשכולם צוחקים, כולל סת'.
"מה שאני מנסה להגיד זה… שגם אם אתם מרגישים שאף אחד לא באמת רוצה בכם, וגם אם אתם מרגישים שכל העולם נגדכם, תדעו שאתם טועים. כי כמו שהיו אנשים שתמיד היו לצידי למרות שאחד מהם אפילו לא הכיר אותי בכלל", אמר והסתכל עליי עם חיוך מוקיר תודה, "ככה יכולים להיות אנשים בשביל כל אחד", אמר וכולם מחאו כפיים כמובן.
סת' באמת צדק באיזשהו מקום, ואני הבנתי משהו בחודשים האחרונים. חשבתי שהסיפור הזה סובב סביבי, אבל בעצם הוא סבב סביב סת'. הסתכלתי על סלין והרגשתי את הלב שלי מחסיר פעימה, זה שאני לא הדמות הראשית בסיפור הזה לא אומר שלא מגיע לי סוף טוב. לכל אחד מגיע סוף טוב בסופו של דבר, השאלה מה הוא ינסה לעשות כדי להשיג אותו. אני ורן… פורט ונרון… מנהיגי המכון האחרים, אנחנו היינו דמויות משניות בסיפור גדול בהרבה מאיתנו. היינו חלק מהסיפור של האלוף של ליגת אינדיגו, הסיפור של האלוף סת'.
= = = = =
שאגות הקהל, דפיקות הלב החזקות, ההתרגשות שלפני הקרב, בקושי יכולתי לעמוד בזה. יצאתי מחדר ההתכוננות שלי לכיוון המגרש, קריאות הקהל רק מתחזקות. יצאתי מהמסדרון אל האצטדיון, הקהל שאג בטירוף. מולי נכנס עוד אדם, היריב שלי בקרב הזה. השיער הכסוף, הבגדים השחורים, סת', האלוף המכהן של ליגת אינדיגו. התקרבנו למרכז הזירה עד שנעמדנו במרחק כמה מטרים ספורים אחד מהשני.
"אני שמח שנענית בחיוב לאתגר שלי!", סת' אמר בחיוך מתרגש-שטני.
"לא שיש לך ברירה כשאלוף הליגה בכבודו ובעצמו", אמרתי בתיאטרליות, "מזמין אותך להילחם בו אחד על אחד".
סת' חייך והוציא את הכדור שלו.
"צא, מלמטאל!", קרא בזמן שהקהל השתתק בפליאה ואז הקריאות שלו אפילו התעצמו יותר. מולי יצא המלמטאל האגדי שלו, יצור חזק בצורה בלתי רגילה, האחד שהוא השתמש בו רק פעם אחת לפני כשהייתה מצלמה באזור.
"אני… אני לא מבין סת'", אמרתי בבלבול מעושה, ידעתי בדיוק מה הוא רוצה.
"אתה מבין טוב מאוד טראן, תפסיק להתנהג בטיפשות ובוא נעשה את זה!", החיוך על הפנים שלו רק צמח.
הוצאתי את הכדור שלי, עצמתי עיניים ונשמתי עמוק, "צא, אורובוס!", קראתי כשמהכדור שלי הוא יצא, אבנים וצללים, מאיים כתמיד, היצור שמסוגל לקרוע לגזרים אנשים ופוקימונים ומשתווה בכוחו לאגדיים, אורובוס.
שמעתי את הפחד מהקהל. אחרי הקרב נגד גולד, הוא לא היה אהוד במיוחד.
החיוך של סת' התרחב כל כך שאני חושב שעוד קצת הפרצוף שלו היה נקרע לשניים.
"החוקים פשוטים! אחד על אחד! המנצח זוכה בכל הקופה! קדימה, מלמטאל!", קרא באושר כשהמלמטאל שלו חובט את שני האגרופים שלו אחד בשני ויוצר רעש אדיר.
אורובוס כרך את הצללים שלו סביבי, הרגשתי חיוך עולה לי על הפנים.
"בוא נעשה את זה כבר, אורובוס!", קראתי באושר ושני הפוקימונים הסתערו אחד לעבר השני בעוצמה אדירה.
מעניין איך האחד הזה ייגמר.
הסוף.