פרק 1: ההרפתקה מתחילה
באותו יום גורלי ששינה את כל העולם, אני, אש וגו נלחמנו במיוטו. או יותר נכון מגה מיוטו.
"גנגר, פיקאצ'ו, תתקפו", אמר אש בחוסר אונים.
האמנתי באש, זה כבר שנים שאני נלחם לצידו, אני וגנגר תקפנו את מיוטו, אבל הוא פשוט זרק אותנו על הקיר עם כוח המחשבה שלו.
"סוויקון, תקוף! אתה תקוותנו האחרונה", אמר גו לסוויקון. הוא התחיל לתקוף את מיוטו, כולם ידעו שהוא לא ינצח, סוויקון רק משך זמן. כי מיו היה אמור להגיע.
"קדימה, עוד יש לנו סיכוי, סוויקון! מיו לבסוף הגיע ותקף ביחד עם הרוח הצפונית. קרן קרח וקרן דרקון נשלחו לעבר מיוטו. גו אמר בביטחון גדול שהוא לא יודע מה יקרה, אבל אני בטוח שאם הוא יודע מה קורה, הוא לא היה עושה את מה שהוא עשה.
מיוטו השתמש במכה הכי חזקה שלו כדי להדוף את המכה המרכזית שבאה עליו. אחרי ששלוש המכות התחברו אחת לשנייה היה פיצוץ ענקי ואז התעלפתי. כשהתעוררתי, שלושתם לא היו שם. גם מיו, גם מיוטו, וגם סוויקון. התחלתי להילחץ ולחפש את אש, ופתאום מצאתי אותו וגם את גו, אבל הם היו פסלים.
"לא", צעקתי בלי לשים לב שאני מדבר, אחרי כמה דקות קלטתי שאני מדבר בשפת בני האדם, לא כמו כל הפוקימונים.
"זה לא הגיוני, רק מיאו יכול לדבר ככה", התחלתי לרוץ בבלבול ופתאום ראיתי טיירניטאר מפלצתי, הוא הסתכל עליי ואמר: "הו, פיקאצו קטן, אתה לא יודע שהאזור הזה הוא רק שלי? טוב, לפחות השגתי ארוחת ערב טעימה". הוא התחיל להרביץ לי, אפילו לא הספקתי להגיב ואחרי זה הוא זרק אותי על אבן ובא לסיים את הקרב.
"בבקשה, אל תהרוג אותי", אמרתי לו בזמן שאני מבין שזה הסוף שלי, ולפתע משהו נתן לו אגרוף בפנים.
"קבל את זה", נשמע קול נשי ונשלח לעברו אגרוף חזק בבטן שעילף אותו.
הקול שלה היה נשמע לי מוכר, אבל לא הצלחתי לזהות אותה.
אבל לפני ששאלתי אותה מי זו, היא הסתובבה ואמרה לי "פיקאצ'ו, אתה לא זוכר את אחותך?"
.
פרק 2: פגישה עם מישהו מהעבר.
"קנגה, ממש גדלת ואת גם התפתחת לקנגסקאן בוגרת. אני אפילו רואה שיש לך ילד ואת שמה אותו בכיס שלך כמו שאמא שלנו עשתה", אמרתי בהתרגשות שראיתי מי זו.
"גם אתה גדלת, אני זוכרת איך היית פיצו קטן. הרבה זמן לא ראיתי אותך פיקאצ'ו. מאז…"
"שברחתי", השלמתי אותה בעצב, "אבל את צריכה להבין – אמא כבר הייתה חלשה ולא יכלה לטפל בשנינו", אמרתי לה.
"אני יודעת, קדימה, בוא נברח לפני שהוא יתעורר", היא אמרה לי והתחלנו לרוץ.
אחרי כמה זמן הגענו למחבוא שלה.
"אני יכול לשאול אותך משהו? הבן שלך נראה יותר כמו קיובון", שאלתי את אחותי בבלבול.
"מתי שהדבר הזה התחיל, הרבה פוקימונים שאחד משלושת האפלים השתלט עליהם, תקפו אותי, את אמא, ואת התינוק שלי. אמא הגנה עלינו, אבל היא לא שרדה את זה ומתה.
בני הקטן הפך לקיובון מהטראומה ממה שקרה לאמא", קנגה אמרה לי בדמעות.
"לא ידעתי, אני ממש מצטער לשמוע… אבל מי אלה שלושת האפלים?" שאלתי בבלבול.
"אני אספר לך, אבל קודם בוא נאכל", קנגה אמרה והתחילה להכין את האוכל.
"שלום, אתה הדוד שלי פיקאצ'ו?" שאל אותי הבן של קנגה.
"כ…כ….כן", אמרתי לו. בזמן שהסתכלתי על הגולגולת של אימי שהייתה על פניו.
בשנייה אחת הוא רץ וחיבק אותי, "טוב שחזרת אלינו, דוד", אמר לי.
חייכתי והתחלתי לדבר איתו. הוא סיפר לי על כל מה שהוא עבר ואני סיפרתי לו על כל מה שעברתי עם אש. הוא הקשיב והתפעל והוא הראה לי משהו – זו הייתה תמונה מהיום שבו אני ואש ניצחנו בליגת תפוז. כל כך התרגשתי וככה דיברנו כמעט שעה.
"האוכל מוכן", קנגה אמרה בזמן שהיא שמה את המרק שהיא הכינה בתוך חצי קוקוס. "לא תמיד היינו חכמים כאלה. לפני כמעט חודש אירע פיצוץ אנרגיה שנבע מהמתקפות של שלושת הפוקימונים אגדיים וזה פיזר אנרגיה בכל העולם. כל היצורים החיים, הפוקימונים ובני האדם, שאבו את האנרגיה הזאת אליהם. הפוקימונים קיבלו את האנרגיה הזאת והפכו לחכמים. אנחנו יכולים לעשות עכשיו כל מה שבני האדם יכולים. להכין אוכל, לדבר, ולעשות עוד מיליון דברים. בזמן שרוב בני האדם ספגו את האנרגיה הפכו לאבן, חוץ מבני אדם מיוחדים. מיו, מיוטו וסוויקון שנכנסה לתוכם הכי הרבה אנרגיה הפכו לשלישייה האפלה. כל אחד השתלט על שליש מהעולם, הם התחילו להשתלט על פוקימונים ולהפוך אותם לרעים".
"אז את אומרת לי שאם ננצח את שלושת האפלים, כל בני האדם יחזרו?" שאלתי אותה בהתרגשות.
"בשום מקום לא אמרתי את זה, אבל כן", אמרה לי קנגה בחיוך.
"אז קדימה, למי אנחנו הכי קרובים?" שאלתי בהתרגשות.
.
פרק 3 : ההרפתקה האמיתית מתחילה.
"מיו. אנחנו הכי קרובים אליו", אמרה לי קנגה. ראיתי איך היא בוכה מאושר.
"קדימה, אז בואי נצא לדרך", אמרתי בזמן שאני מחייך בחזרה לקנגה.
ככה שלושתינו התארגנו ולפני שיצאנו, קנגה נתנה לי כובע של בלש, "אני חושבת שזה מתאים לך", היא אמרה לי ויצאנו להרפתקה. כל הדרך הבן שלה שנקרא "טעים" לא הפסיק לשיר. זה היה ממש חמוד.
אחרי הליכה קצרה, פתאום ראינו חמישה דרגונייטים מהופנטים על ידי מיו האפל. הם צעקו משהו לא ברור.
"קדימה", צעקתי והקרב התחיל. טעים רץ אליהם, הופך את העצם שהוא מחזיק לחרב, וזה מוריד את אחת הכנפיים של אחד הדרגונייטים.
דרגונייט הפצוע התחרפן ונתן לו אגרוף דרקון ישר לפנים. טעים עף על סלע גדול ומחודד והיד שלו נתקעה בתוך הסלע. דרגונייט בא להרוג את טעים, אבל קנגה מהר קפצה והשתמשה במתקפה פייק אאוט בשביל לפוצץ את דרגונייט.
דרגונייט שני בא לתקוף אותה, אבל היא השתמשה באבנים חדות בשביל להביס אותו. אבל פתאום אחד הדרקונים פגע באחותי.
"לא!!!!" צעקתי! התחלתי לתקוף אותו במתקפת מהירות ואז בברק, ולאט לאט הברק השתלב עם המתקפה המהירה ויצר סוג של מתקפה חדשה: מהירות חשמל. השתמשתי במכה החדשה בשביל לפגוע בו והצלחתי להביס אותו. אבל עדיין נשארו שתיים. חשבתי שהלך עלינו, אבל פתאום צצו שתי צלליות שזזו במהירות שיא, פגעו בדרגונייטים ועילפו אותם.
הדמויות יצאו מהצל וראיתי שאלה היו ביוור וסטופול.
התעלפתי.
כשקמתי, כל הפצעים שלי הבריאו, הייתי שבע ובריא. מהר בדקתי את קנגה ואת טעים והם נראו באותו מצב כמוני. ניסיתי להעיר אותם, "קומו, אנחנו חייבים להמשיך".
"לא", שמעתי שלושה קולות בו זמנית, "אתם צריכים להישאר כאן עד שתחלימו".
.