'נמאס לי! אני לא יכול יותר!' חשבתי לעצמי 'עבר רק יום מאז הפלישה של צוות רוקט, ואני כבר מרגיש לא בטוח. עכשיו הם יודעים את המיקום שלי, ולא יקח זמן עד שהם יתפסו אותי!' הייתי מתוסכל, כשלפתע רעיון הבזיק במוחי 'אני אברח, אנדוד בכל המחוז, אתחזק, אז אתקוף את צוות רוקט, עוד לפני שהם יספיקו לתקוף אותי! כן! הם לא ידעו מאיפה זה בא להם!' שמחתי. התכוננתי לעזוב את היער, אך אז האודיש הקטן התקרב עליי, ושאל "מיוטו לאן אתה הולך?" 'מצטער אודיש' אמרתי בטלפתיה 'אבל המקום הזה לא בטוח בשבילי יותר' אמרתי, ועזבתי את מקום המבטחים שלי, כנראה לעולמים…
קורט ואיזבל חיכו ביער החשוך. זו הייתה שעת לילה מאוחרת, ואיזבל הייתה כבר על הקצה "אוף!" לחשה בזעם "כמה זמן?!" קורט נאנח "מי זה העוזר המיוחד הזה שהבוס שלח כדי לעזור לנו ללכוד את מיוטו?" איזבל רטנה "אני לא צריכה עזרה מאף א-" צעדים נשמעו, ואיש גדול מימדים בעל שפם גדול, עיניים מרושעות, ושיער לבן, הגיח מבין השיחים. "שלום" הזר אמר, "אני סיירוס, צייד הפוקימונים הטוב בעולם. לכדתי פוקימונים מפלצתיים ועוצמתיים. יהיה מעניין לתפוס את החזק ביותר" הוא רקע ברגלו והקפיץ את איזבל וקורט ממקומם בבהלה "קדימה! אתם רוצים ללכוד את מיוטו לא? אז בואו! יש לנו הרבה עבודה!" קרא בקוצר רוח בולט, ומשמש בשפמו במבט כועס. לפתע טנדר גדול הגיח ממעמקי היער ועצר ממש לידם. "אוקיי" הוא אמר "קלטנו את מיוטו. עכשיו תסיע אותנו לשם הכי מהר שאפשר" ציווה על הנהג ונכנס לטנדר, שהתנדנד מכובד משקלו. איזבל וקורט הביטו זה בזה ומשכו בכתיפיהם "נשמע שתהיה לנו נסיעה מעניינת" אמרה איזבל וקפצה פנימה, קורט נכנס מיד אחריה, והטנדר החל בנסיעה מהירה, מותר ענן אבק מאחוריו.
הייתי עייף, עברו שעות מאז שעזבתי את היער האהוב ואת ידידי הקטנים, והחלטתי לעשות עצירה קטנה במערה, כדי לצבור כוחות. בדיוק כשהתחלתי סוף סוף להירגע, פיצוץ גדול הרעיד את המערה שבה ישבתי. "תראו תראו" צחקה איזבל "הנה מיוטו, 'הפוקימון החזק בעולם'" לגלגה "טוב, בוא נכסח אותו, וניתן אותו לבוס. היצור הזה יעבוד בשביל צוות רוקט בין אם ירצה ובין אם לא" אמר קורט "אז קדימה" אמר סיירוס בשיעמום בולט, "סיזור צא" "לייפארד, צאי!" קראה איזבל "אירודקטייל צא!" צעק קורט. ראיתי מולי יצורים מוזרים, הראשון היה נראה כמו תערובת של גמל שלמה עם שיריון אדום מוזר, השניה היתה סוג של חתול סגול גדול, עם מבט שחצן, והשלישי היה סוג של פטרודקטיל מעופף, שבבירור לא שייך לתקופה שלנו 'מה לעזאזל?' חשבתי כשראיתי אותו, אבל מהר מאוד התעשתתי, אני בקרב, לא במוזיאון, והיגיע הזמן שאתנהג ככה.
הקרב היה קשה. נלחמתי חזק, אבל הם היו יריבים חזקים משציפיתי. שגרתי לעברם כדורי צל, הענקתי מכות מדויקות לכל מי שהעז להתקרב, וניסיתי להטיש את המאמנים בלוחמה פסיכולוגית, אמרתי להם משפטים מדכאים , ולא הראתי לרגע שאני נחלש מהמתקפות, אך בדיוק כשהיה נראה שעמדתי לנצח, קרא סיירוס "סיזור! השתמש בחיתוך!" "אירודקטייל! נשיכה!" קרא קורט "ליפארד! טופר צל!" צעקה גם איזבל. לא הצלחתי לעצור את שלושתם והמהלכים פגעו בי קשה, ניערתי אותם אבל המהלכים האלו היו קצת יותר מידי בשבילי, ונפלתי על הרצפה. "נו נו נו אז נראה שמיוטו לא כזה קשוח" אמרה איזבל בחיוך מתנשא. הם התכוונו לעלף אותי סופית, אבל בכוחותי האחרונים מוטתי את תקרת המערה עליהם, מותתי את תקרת המערה, ונמלטתי ברגע האחרון, כמעט נמחץ על ידי סלע גדול. לא עיניין אותי מה עלה בגורלם, והמשכתי בדרכי בלי להסתכל לאחור.
= = = = =
אנטון סוף סוף הגיע לעיר. הוא ריפא את הפוקימונים שלו, והתכוון לרכוש כמה מצרכים חשובים למסע שלו. הוא הלך, כשבאלבזור צועד לצידו, אך לפני שהספיק להגיע ליעדו, כמה מאמנים עצרו אותו "היי חנון!" אמר אחד, "בוא נלחם, אם אני מנצח תן לי את הבלבאזור שלך, אם אתה מנצח אתה מקבל את מגנמייט שלי" "אאוקיי" אמר אנטון בחשש, הם איגפו אותו, ולא היתה לו דרך מוצא מזה חוץ מלנסות לתת את הכי טוב שלו.
הוא החל לחשב מראש את אסטרטגיות הלחימה שלו, כשלפתע אחד המאמנים ניער אותו קצת "היי, אתה איתנו. אין לנו את כל היום!" "צא אודיש!" קרא אנטון, והאודיש שלו יצא החוצה, מבט עצבני בעיניו. "צא וולטרוב" אמר המאמן "השתמש בגלגול" לאנטון היה ברור שהבחור לא יודע מה הוא עושה, 'מי לעזאזל יתקוף פוקימון עשב עם פוקימון חשמל, וישתמש במתקפות אבן עליו? זה אבסורד!' חשב. אודיש העביר את רוב הקרב בהתחמקות מגלגולים, מנסה לעייף את הכדור המוזר שנלחם בו, אך הוא החל להתעייף בעצמו "אוקיי" אמר המאמן "וולטרוב, קפוץ עליו ותמעך אותו!" רעיון הבריק במוחו של אנטון "תפוס אותו עם הגפנים שלך, ותרסק אותו על האדמה!" אודיש שלח את הגפנים שלו, ותפס את וולטורב באוויר, וריסק אותו בתנופה אדירה על הרצפה. ענן עשן נוצר, וכשהוא התפזר היה ניתן לראות את וולטורב שכוב על הרצפה מעולף
"אוקיי, נראה שניצחתי" אמר אנטון, רגוע יותר, מרשה לעצמו לחייך. המאמן היה בשוק, הוא ניסה לברוח אבל חביריו עצרו אותו "דיל זה דיל" אמר מישהו שהיה נראה בעל סמכות. המאמן נאנח "אוקיי, הנה המגנמייט שלך" אמר והתרחק מהמקום מתוסכל, חבריו התפזרו אחריו. אנטון הוציא את מגנמייט מהכדור שלו, והפוקימון הביט בו בסקרנות "טוב מגנמייט" אמר אנטון "ברוך הבא לצוות".
= = = = =
מרקוס תפס את הבידריל, וחשב שיוכל לנוח קצת, אך רכב הגיח מבין העצים ועצר מולו בחריקה. הדלת נפתחה, ובחור גינגי בבגדים שחורים ובמשקפי שמש יצא מהרכב. "היי אני אלכס" אמר "היי, אם לא בא לך להיעקץ למוות על ידי בידרילים, כדאי לך לבוא איתי" "אוקיי אמר מרקוס "אתה לא איזה פדופיל או משהו, נכון? מרקוס שאל, צועד צעד אחורה "לא אני השומר של היער, ואתה ממש הלכת לאיבוד. אז קדימה תעלה לרכב, כי אם לא שמת לב, יש מאחוריך עדר בידרילים זועם שמתכוון להרוג אותך" מרקוס קפץ לתוך הרכב, והמרדף התחיל.
הבידרילים רדפו אחרי מרכוס ואלכס, מנסים לחדור את שכבת המתכת של הרכב, אך אלכס תמרן את המכונית במיומנות, והם לא הצליחו אפילו להתקרב. כאשר הבידרילים הצליחו לבסוף להדביק את הפער, והעניינים החלו להתחמם ולהיות מסוכנים מידי, אלכס הוציא מגמורטר ענקי, שנעמד מול הבידרילים, מבט רצחני בעיניו. "אוקיי, השתמש בתותח אש!" קרא אלכס, תותח האש היה ענקי והרבה בידרילים נפגעו התעלפו "אוקיי, שיהיה לך ברור, מה שקרה לבידרילים קרה באשמתך" אמר אלכס, הוא החזיר את מגמורטר וחזר לנסוע, במהירות לא שפויה. מרקוס צרח וכמעט הקיא על עצמו, אבל הוא הצליח להתאפק ולבלוע את הנוזל הדוחה שעלה בגרונו, אבל זה היה שוה את זה, כי בסוף הנסיעה הם מצאו את עצמם במקום בטוח.
= = = = =
סוף סוף, אחרי שעצרה הרבה טרמפים בדרך, מרסי ניצבה מול דלתות המכון הראשון. היא פתחה את הדלתות לרווחה, ונכנסה אל תוך המבנה הגדול, איש גדול ללא חולצה ניצב בקבלה ודיבר עם הפקידה שעמדה שם. היא ניגשה אליו "אתה יודע איפה ברוק אולי?" שאלה, "את מסתכלת עליו" ענה בחיוך, "באת להלחם?" שאל "אלא מה?" ענתה בנחישות. הם נכנסו לאולם הקרבות "אוקיי" אמרה מרסי לברוק "בוא נעשה את זה אחד על אחד" "מה שתגידי" ענה "המכון שלי הוא פתוח"
הקרב החל ,אוקיי, צא אוניקס!" אמר ברוק "צאי איווי!" אמרה מרסי "אוניקס מכת זנב!" מכת הזנב פגעה חזק באיווי קטנה, ואחרי עוד כמה מכות זנב, איווי הייתה פצועה ותשושה. מרסי כבר יכלה לראות איך היא מפסידה בקרב המכון הראשון שלה, אך לפתע עלה לה רעיון. היא פקדה על איווי להתחמק ממכת הזנב הבאה של אוניקס והשתמשה בנגיחה כדיי להפיל את אוניקס לאדמה. אוניקס התקשה להתרומם, ובזמן הזה איווי הביאה דלי מים מפינת האולם, ושפכה אותו עליו. המים השפיעו על אוניקס שהתקשה לזוז כשהוא רטוב, ומהר מאוד הוא נכנע, כשהבין שהוא לא יכול להילחם.
"טוב" אמר ברוק "זה היה ניצחון מסריח, אבל זה עדיין ניצחון" הוא נאנח בהשלמה והוציא מכיסו את תג המכון "הנה, הרווחת את תג המכון הראשון שלך" אמר בחיוך.
– המשך יבוא –