לפרקים הקודמים בסיפור:
https://www.pocketmonsters.co.il/?cat=17535
= = = = =
שתי האחיות ניצבו זו מול זו בחלל שנוצר בין אנשי אבן-חול וכפר הנשרים לבין אנשיה של איליה קפיטולינה. כמה עשרות מטרים הפרידו בין השתיים, ממש כאילו נוצרה במקום זירה קטנה, ואיליה קפיטולינה עצמה עמדה במרכז, אבל מיהרה להתקרב אל ליזה יחד עם לילית שלה.
"שתיים נגד אחת, מה?" שאלה מונה, "לא נראה לי הוגן במיוחד".
"את מצפה להוגנות? זה לא משחק ולא תחרות, זו מלחמה", ענתה איליה קפיטולינה.
"בסדר, אז אל תצפו לרחמים. ונגארי, קרן על-חושית!"
מונה הצביעה לא לעבר אחד הפוקימונים, אלא היישר לאיליה קפיטולינה. ונגארי השקטה קירבה את כפות ידיה זו לזו ויצרה ביניהן כדור סגול שנורה היישר לעבר הקיסרית, אבל לילית מיהרה לספוג את הקרן, ולא הושפעה ממנה כלל. השמש הקופחת כאילו נכבתה, וכשחזרה כהרף עין, לילית לא נראתה בשום מקום.
"זה לא עובד ככה. הפוקימונים שלנו עדיין יגנו עלינו".
מונה מיהרה לבדוק אם האמבראון הופיעה קרוב אליה, אבל היא עדיין לא ראתה את לילית. נראה שוונגארי השקטה נותרה להילחם מול פיקסי בלבד.
"כרצונך", אמרה מונה, למרות שלא מצא חן בעיניה בכלל לשחק לפי הכללים שמכתיבה איליה קפיטולינה, "אני אחסל את הפוקימונים שלכן, ואז אני אחסל אתכן!"
ובלי התרעה ירתה ונגארי קרן על-חושית נוספת, אבל הפעם נוספה להתקפה רעידת אדמה חזקה, שפגעה ביכולת שלה לכוון לעבר אחת מהן. היא פספסה את פיקסי במטר לפחות, וזו ניסתה לרוץ לעברה במתקפת זריזות, אבל התקשתה לרוץ על האדמה הבוצית הרועדת. ונגארי השתגרה כמה מטרים מעל האדמה והחזיקה את עצמה באוויר בכוח על-חושי.
= = = = =
מעל כולם, על ראש ההר, התחולל קרב איתנים. קיוגר גרם למטר קר ליפול היישר על ראשו של גראודון, מה שהחליש את גופו הסלעי, אבל לא את ציפורני הברזל שלו ששיספו את קיוגר. הוא היטה את שיפוע ההר וגרם לקיוגר להתדרדר מהפסגה על הצלע, אבל קיוגר גרם למים לבקע אבן גדולה וליצור לו מדף נוח לנוח עליו, וגרם למפל מים לזרום למעלה במקום למטה ולהצליף בגראודון. ועדיין, כמות המים האדירה השתפכה כלפי מטה, ושטפה את כל מי שצפה כעת בקרב השני בנשימה עצורה.
"אל תוותרי, פיקסי!" קראה ליזה, "תשתמשי בקול שלך!"
צווחה צורמת בקעה מגרונה של פיקסי וגרמה לוונגארי לאבד ריכוז. היא נפלה למטה ונחבטה באדמה, מה שנתן לפיקסי הזדמנות לרוץ אליה בזריזות ולנשוך אותה בשיניה החדות להפליא.
"ונגארי, אגרוף קרח!"
זיז שבלט פתאום מהקרקע בלם את אגרוף הקרח של ונגארי. היא קמה על רגליה, אבל האדמה רעדה שוב ושתיהן נפלו. מונה החליטה שלא לסמוך על התקפות פיזיות והורתה לוונגארי להעיף את פיקסי באוויר. היא ניתזה מעלה בכוח טלקינטי ופגעה חזק במיוחד באדמה, בגלל עוצמת הגשם שדחפה אותה בכוח.
"מצוין, ונגארי! עוד פעם!"
נראה שמונה למדה לנצל את התנאים הקשים לטובתה, וזה הרגיז את ליזה.
"עיני בובת תינוק!"
ונגארי התכוונה לתקוף שוב, אבל היססה אל מול העיניים התמימות. פיקסי ניצלה את ההזדמנות להסתתר מאחורי סלע גדול שצמח מן האדמה ולתפוס מחסה.
"את מעכבת את הבלתי נמנע", קראה מונה, "לפיקסי אין סיכוי".
"את תמיד חושבת שאפשר לנצח רק בכוח. זה לא יעבוד לך הפעם".
הסלע שפיקסי הסתתרה מאחוריו התבקע לרסיסים מעצמו, ופיקסי ירתה כוכבים קטנים לעבר ונגארי, שמיהרה להיעלם מן המקום ולחמוק.
"ואת לא שווה כלום בלי להתחבא מאחורי מישהו גדול ממך. קודם זה היה אלכס, עכשיו איליה קפיטולינה, ומי זה יהיה אחרי שהיא תיפול?"
"את שוכחת דבר חשוב אחד".
"מה בדיוק?"
ונגארי חשפה את מקומה מאחורי המטוס, כשריחפה אל האוויר וירתה קרן על-חושית נוספת לעבר פיקסי.
"שבמשך כל חיי הייתי לבד ולא התחבאתי מאחורי אף אחד", ענתה ליזה, "ותודה לך, אחות גדולה, שבגללך נאלצתי להסתדר לגמרי לבדי!"
פיקסי התחמקה מההתקפה ופצחה ביללה מחרישת אוזניים, שגרמה לכול הנוכחים לאטום את אוזניהם ולוונגארי ליפול ולהיחבט בפלדה הקשה. היא רצה בזריזות אל המטוס, טיפסה על גופו במאונך והתכוונה לחסל את ונגארי בנשיכה, אבל אגרוף קרח העיף אותה בחזרה לאדמה. ונגארי חזרה להכרה וריחפה מעליה.
"נאום יפה, אחות קטנה, אבל לא ככה מנצחים בקרב".
טיפות הגשם הגדולות שנפלו לאדמה קפאו באוויר, ומטח של ברד כבד ניתך בגופה של פיקסי. ממהרת לתפוס מחסה, ונגארי לכדה אותה בפינה, ושוב קירבה את כפות ידיה זו לזו ויצרה ביניהן כדור, הפעם לבן. קרן הקרח המדויקת שנורתה מבין כפות ידיה סיימה את הקרב.
= = = = =
כעת, בין שלוש הנשים, רק לאחת מהן עוד היה פוקימון. ונגארי השקטה עדיין ריחפה מעליהן, מוכנה לתקוף שוב ברגע שתקבל פקודה.
"בסדר, ניצחת", אמרה ליזה, "מה תעשי עכשיו? תהרגי אותי?"
"לא. אבל אני לא בטוחה בקשר לחברה שלך".
איליה קפיטולינה גיחכה.
"זה מה שאת רוצה? להפוך אותי לקדושה מעונה? את יכולה להרוג אותי, אבל את לא יכולה להרוג את איליה קפיטולינה. אנשים יילחמו וייכבשו בשמי הרבה אחרי שאני אמות, כי זה מה שהם רוצים לעצמם".
"את בטוחה? לי נראה שכבר איבדת את כל התומכים שלך".
"האספסוף הזה? אני מבטיחה לך שיש לי עוד הרבה תומכים ברחבי המדבר הגדול, והנאמנים ביותר יישארו אלה מהם שלא ראו אותי ולא יראו אותי לעולם".
"היא צודקת", התערבה ביאנקה, "קשה מאוד להרוג רעיון".
"נראה שניצחתי אחרי הכול, אחות גדולה".
מונה ידעה את זה. היא ידעה את זה מאז שרופוס אמר לה את זה לפני כמה ימים, שנראו כמו שנים. לרגע אחד היא רק עמדה בגשם, מתלבטת מה לעשות אל מול חיוכה ההולך ומתרחב של איליה קפיטולינה, עד שקרן אור חזקה ומסנוורת בקעה מן השמש ופיזרה את העננים בבת אחת.
"מונה", נבהל דיוויד, "איפה האמבראון שלה?"
כעת איליה קפיטולינה פרצה שוב בצחוק חסר מעצורים.
"תודה לך, ליזה!" הצליחה לומר, "עכשיו אני יכולה לגלות שפעולת ההסחה עבדה. בזמן שכולם היו עסוקים בקרב השטותי של שתיכן, לילית הגיעה אל ראש ההר והתערבה בקרב בין גראודון לקיוגר. הכוחות היו שווים אבל היא היטתה את הכף!"
ובזמן שדיברה, הלווייתן הענק התגלגל לעברם מראש ההר, שיניה של לילית עדיין נעוצות בו לאחר שהסיחה את דעתו, והחצי התחתון של גופו חרוך במקום בו פגעה בו הקרן הסולרית של גראודון. גראודון גלש בעקבותיו על צלע ההר, וכשהגיעו למרגלותיו, נעמד כמנצח מעל יריבו אך מתנשם ומתנשף בעצמו, מותש מן הקרב.
"יפה מאוד, גראודון שלי. עכשיו תטפל בכול המים האלה!"
הגשם כבר כמעט פסק, מלבד מפל שבקע היישר מן השמיים על ההר, וכעת השמש התלהטה כל כך שייבשה גם אותו, יחד עם הנהרות שהחלו להתהוות סביב הנוכחים והאגמים שזרמו אליהם. עכשיו מונה יכלה לראות את השער בשמיים שממנו בקעו המים.
"הייתה לנו הפרעה קטנה, אבל הכול חוזר למסלולו. חוץ ממך, ליזה, כל מי שנמצא כאן יצטער שלא עמד לצד איליה קפיטולינה ברגע האמת!"
בכול שניה שחלפה העולם התייבש עוד ועוד, והיו דקות בודדות בלבד לעשות משהו לפני שגראודון ייבש את מעט המים שנותרו. תחשבי, מונה, תחשבי. ונגארי הביטה אליה מן האוויר, פוקימון קרח שאוהבת קור ועוצמתה הולכת ונחלשת. חצי קרח וחצי על-חושית. כמובן, היא יכולה לקרוא את המחשבות שלה, ומונה יכולה לחשוב מה היא רוצה שתעשה בלי שאיליה קפיטולינה תעצור אותה לפני שתפעל. היא שלחה מבט אחרון בוונגארי השקטה, ואמרה בקול רק מילה אחת:
"להתראות".
וונגארי המריאה שוב אל האוויר, ובעקבותיה גראודון המותש וקיוגר המובס. השלושה ריחפו מעלה מעלה ומונה הביטה בהם הולכים ונעלמים.
"לא!" צרחה איליה קפיטולינה, "תפסיקי מייד!"
היא לא ראתה אותה מתקרבת אליה עד שחשה את דקירת הסכין בלבה. כשצנחה על גבה על האדמה הבוצית, עדיין המשיכה להביט בוונגארי השקטה עוברת בשער יחד עם גראודון וקיוגר. קרני השמש האחרונות שחשה נוגעות בה לא היו לוהטות, אלא חמות ומלטפות כפי שזכרה מילדותה.
= = = = =
עם הסכין בידה, איליה קפיטולינה עשתה ניסיון נואש אחרון לדקור את כל מי שהיה במקום באותו רגע, אבל גופה לא נשמע לה. הוא הוחזק במקום בכוח על-חושי, שבמהרה הצטרפו אליו גם חבלי גפן. סוף סוף האנשים שלה פעלו נגדה. אנשיה של מונה, לעומת זאת, חשו לטפל בה ולנסות לחבוש את הפצע, ורק ביאנקה נותרה קפואה במקומה, נועצת עיניים קרות באיליה קפיטולינה.
"שכחת דבר חשוב", אמרה, "לא רק את יכולה להיות קדושה מעונה".