לא באמת ידעתי לאן אני מכניס את עצמי כשהאתר התחיל לצבור תאוצה. זה היה כמו רכבת הרים. רגע אחד אתה למעלה ומכתירים אותך כ"האיש שבזכותו הקהילה הזו קיימת בכלל" ורגע אחד אתה למטה ויש כאלה שמנסים לעשות הכל כדי שתעלם מהסצנה וכל האמצעים היו כשרים לשם כך.
2015 נפתחה בסערה וההייפ של הכנס הראשון התבטא בגל של יוזמה מצד אנשים לתת מעצמם לאתר. פרויקטים חדשים וישנים המשיכו להתפרסם באתר באופן קבוע, כאשר הבולטים ביניהם היו התרגום למנגה "לצאת עם חברת צוות מגמה", הרחבת מדור משחק תחרותי (מדריכים, כתבות וקרבות) וכניסה שלי כמרצה לכנס הארוקון 2015.
מבחינת הפעילות השוטפת של האתר, באותו זמן סיקרנו את העונה 18 של האנימה, הפוקידע של הדור הרביעי עלה לאתר, הפינה "אזכורים של פוקימון בתרבות פופולרית" עלתה לאתר, הסיקור השבועי של רון המשיך להתפרסם, מדריך הוידאו "פוקימון אלפא ספיר" לא הפסיק להפתיע עם אורחים חדשים, ערוץ היוטיוב הגיע לאלף מינויים והתחלנו את ההכנות לכנס השני של האתר.
אני מצדי הרגשתי מחויבות בתפקיד החדש שלי לקדם כמה שיותר את המותג פוקימון בישראל. אז עזרתי לפרסם ולסקר את הליגה של נקסוס, נתתי במה ליותר תכנים של פוקימון תחרותי שנכתבו על ידי נתי, פרדי, אלעד ואחרים, והעברתי את ההרצאה "פוקימון – האם הם באו מן החלל החיצון" בכנס הארוקון של שנת 2015.
אבל לאט לאט התחילו לצוץ כל מיני מכשולים. הראשון ביניהם היה ברשומה "אל תשכח את החיים עצמם ואת האיום האיראני", ובה לקחתי מם שהיה קשור לראש הממשלה בנימין נתניהו וקישרתי אותו לעולם הפוקימונים. מיד לאחר הפרסום של הרשומה, פנה אלי מישהו ואיים עלי בתביעה. מסתבר שכאשר פרסמתי את הלוגו של הרשומה, השתמשתי בתמונה של ביבי שהתובע עצמו צילם. הוא אמר לי שאני מפר את זכויות היוצרים שלו, שאמחק את הרשומה, אתנצל בפניו ואשלם לו 40,000 ₪ ובכך אמנע מתביעה. רשמתי לו בתגובה שאני לא ידעתי שהתמונה היא שלו, היא נלקחה מגוגל בתום לב, הורדתי את התמונה מהאתר והתנצלתי, אבל הבהרתי לו שאין מצב שהוא יראה שקל ממני. ואכן כך נסגר העניין.
המכשול השני היה קריסת האתר Novamov. למי שלא יודע, האתר שלנו פעם הכיל ספריית VOD. היה באתר את כל הסרטים, הספיישלים, עונה 13, וכמה פרקים נדירים והכל בתרגום לעברית. חלק גדול מהגולשים של האתר נכנסו אך ורק בשביל התכנים האלה. יום אחד האתר הזה הפסיק לעבוד והייתי צריך להעלות משהו כמו 50 סרטונים בחזרה לרשת. זה לקח משהו כמו שבועיים, אבל זה קרה.
הכנס השני נערך ב1.4.2015 (איזה תאריך מטורף, הא?) אחרי חצי שנה של הכנות. הפעם במקום שני חדרים בלבד, שכרנו את כל הקומה העליונה של האשכול (5 חדרים בסך הכל), דאגנו שיהיו הרצאות תוכן, הקרנת תכנים בלעדיים, תחרות תחפושות, חידון ידע אותו ניהלה קארין מטופ גיק, טורניר קלפים, טורניר וידאו, פרסים, דוכנים, פיצה, ובאמת כל מה שאפשר לחשוב עליו. בשורה התחתונה אנשים ממש נהנו. באו לכנס הזה 225 אנשים ואפשר היה להרגיש את השמחה מסביב.
בנקודת זמן הזו חשבתי שאני יכול לקחת את האתר, הקהילה ואת הטעם הטוב שנשאר מהכנס ולהפוך את זה לדבר כלל ארצי. הצהרתי שהאתר מתכוון להשתתף בכל כנס שנוכל לשים בו יד ורגל. שמות כמו: יוקו קון, כנס הגיימינג הכי גדול של הקיץ, נקסוס, כאמ"י 2015 היו בתפריט, אבל כל הניסיונות האלה נכשלו אחד אחרי השני.
קחו לדוגמה את יוקו-קון, שמאוחר יותר שינה את שמו לסאמר קון. הכנס נערך בחדרה, מקום לא פשוט להגיע אליו אם אתה ירושלמי. גייסתי את דניאל ואת פרדי למשימה, ביקשתי ממנהלי הכנס 5 דברים: חדר שיהיה מיועד לפוקימון, שילוט הכוונה לחדר פוקימון, פרסים, מקרן ומחשב. את שאר הדברים אני התכוונתי להביא, בין אם זה אנשים, כסף, אוכל, תוכן וכיוצא בזה. כשהגענו לאירוע, הם נתנו לנו חדר קטן בבניין השלישי שבכלל היה מחוץ למתחם הכנס, לא היה שילוט, לא היו פרסים, לא היה מחשב, לא היה מקרן, לא היה כלום. בסופו של דבר, גם סילקו אותנו מהחדר והפכו אותו לחדר שמירה על תיקים. וזה לא הקטע הכי גרוע – אחרי הכנס נודע לי שמנהל הכנס לקח את הקופה של הכנס, גנב אותה וברח לחוץ לארץ. באותו רגע הבנתי שאני בחיים לא רוצה לנהל כנס או תוכן תחת אדם אחר.
המשכנו בפעילות הסדירה של האתר, חגגנו יום הולדת 5 והתכנים עלו כאילו לא קרה דבר. אבל כן קרה משהו. המכשולים גברו עלי. אני הרגשתי כאילו אני צריך קצת מנוחה ולקחתי הפסקה מהאתר. אתם לא יודעים כמה זה עזר לי. בסופו של דבר חזרתי אחרי חודש. כשחזרתי, פרסמנו פרויקטים כמו " פוקימון; במהירות החושך" של איידן סוייר, ספרי סדרת ההרפתקאות, מנגה, מדריך הוידאו של פוקימון Y של אומגה בלייז ועוד.
מנגד, הצד החברתי של האתר מעולם לא היה חזק יותר. פרסמנו דברים כמו תערוכות ציורים, עופר שיתף אותנו ביצירות מתוך המגירה, אסף יצר קלפי פוקימון משלו, נתי כתב תכנים על פוקימון תחרותי, כפיר פרסם את מחוז ארמונוטרה, דן פתח פינת קלפים משלו, פרסמנו רשומות חברתיות, תכנים על גולשים ספציפיים, ערכנו תחרויות ומשחקים, עשינו לילה לבן ביחד וחילקנו תארים לגולשים בטקסים מומצאים. זה היה כאילו שום דבר לא יכול להפריד בינינו.
אבל אז יום אחד אני מקבל פנייה במייל מאומגה בלייז והוא רושם לי שהוא בדיכאון, הוא שוקל לפרוש מיצירת תוכן והוא לא בטוח שהוא יכול להמשיך לחיות ככה. מסתבר שהוא נפגע מדברים שפרדי אמר בפודקאסט שנוהל על ידי רז, על כך שיוצרי תוכן שמתחבאים מאחורי כינוי הם לא רציניים ואסור לתת להם במה. בתור המבוגר האחראי, הרגשתי צורך לפנות לפרדי ולנסות לסדר את העניין. הוא לא רצה לשמוע את מה שיש לי לומר. ואז אמרתי את זה לאומגה בלייז והוא חשף בפניי שהוא שוקל לפגוע בעצמו. עכשיו, שימו את עצמיכם בנעליים שלי – אם הוא באמת יפגע בעצמו והמשטרה תלך להתכתבות האחרונה שלו ויגלו שהוא דיבר איתי על כך ולא עשיתי כלום בנידון – אז אני שותף לעבירה. ביקשתי מפרדי לשקול שוב את העניין והוא לא רצה לשתף פעולה. ואז אמרתי לעצמי – טוב, בוא נפעיל עליו לחץ. פניתי לחברים משותפים, לאשתו, כתבתי מונולוג שלם באתר. שום דבר לא עזר. ואז אמרתי לעצמי – טוב, אני לא רוצה שהאחריות הזו תיפול עלי, אני מתרחק מהסיטואציה, ומכל מי שהיא כללה. כשהודעתי לפרדי שאני מעדיף לא להיות איתו בקשר עד שהעניין הזה עם אומגה בלייז ייפתר, הכל הלך לעזאזל. אנשים בקהילה לקחו צדדים בעניין, ואני התחלתי לקבל איומים על חיי, קללות שאיחלו לי לקבל סרטן, קראו לאמא שלי בשמות גנאי והתחילו להפיץ שמועות ושקרים שאני נמצא בעסקי פוקימון כי אני פדופיל שמחפש לאנוס ילדים קטנים, דבר שנמשך מספר שנים עד שהגשתי תלונה במשטרה.
הבהרה: אני יודע שפרדי מעולם לא לקח חלק בעניין, ומאז אפילו השלמנו ושמנו את כל הפרשה מאחורינו.
