בפרקים הקודמים:
= = = = =
סת' התעורר בשעה מוקדמת, כמו בכל יום ואחרי התארגנות קצרה, הוא ירד למכון שלו. המכון היה ריק כמובן, גם אחרי שעשו אותו נגיש מאוד מהערים סירוליאן ולבנדר, סת' ידע שזה בגלל שאף אחד לא רוצה לצפות בקרבות שלו, ואף אחד לא רצה לעבוד שם, או לפחות אף אחד למעט מישהו אחד.
"סטון!", צעק סת' למזכיר/שופט/נער מים/כל תפקיד שיצטרך של המכון.
אחרי כמה שניות הופיע נער לבוש בטרנינג שנראה כאילו נשאר ער עוד פעם כל הלילה.
"כן, סת'", אמר בעייפות.
"יש לנו אתגרים בזמן הקרוב?", סת' היה צריך את לוח הזמנים שלו פנוי לימים הקרובים.
"לא שזכור לי. אין קרבות בשבועיים הקרובים", אמר וגירד את הראש.
"יופי אז אני יו-" סת' נקטע על ידי הדלת הנפתחת.
"מנהיג המכון סת'! אני מאתגר אותך לקרב מכון!", קרא המאתגר שנכנס למכון.
"בוא סטון, צריך שופט", אמר סת'. הוא קרא לו סטון כי זה היה שם המשפחה שלו והוא לא זכר את השם הפרטי שלו.
"זה לא יכול לחכות למחר? אני ממש עייף", אמר ופיהק.
"לא, עכשיו בוא".
רגעים לאחר מכן סת' והמאתגר עמדו פנים מול פנים באצטדיון ריק לחלוטין, היה אפשר אפילו לשמוע את הרוח שורקת.
"אין כאן שום אוהדים?", שאל המאתגר בטיפה חשש.
"מה קרה? השקט מפריע לך?", אמר סת' בהתגרות.
"לא! אני עומד להביס אותך ולגרום לליגה לפעול שוב!", אמר בלהט. סת' גלגל עיניים, הוא נלחם נגד עשרות כאלה.
"הקרב יהיה 6 נגד 6, פוקימון אחד לכל מאמן בכל זמן נתון על הזירה, אפשר להתחיל", נשמע קול הישנוני של סטון.
המאתגר הרים פוקדור, "אני בטוח שכוח כמו שלי לא ראית", אמר ביהירות.
"אנחנו עוד נראה לגבי זה", אמר סת' והקרב התחיל.
= = = = =
זה נגמר בהפסד מוחץ כמובן, סת' חיסל אותו בלי יותר מדי בעיות.
"אבל… אני הכנתי הכל… סוגים, מתקפות, פוקימונים… איך אני הפסדתי, ועוד לך?" שאל המאתגר כאילו הוא נגעל מעצם הרעיון.
"זה קל, כי אתה חלש. וחלשים תמיד מפסידים", אמר סת' והתחיל ללכת לכיוון היציאה.
"אם אתה רוצה לאתגר שוב, תחזור עוד שבוע, אני עסוק. סטון! יש לך חופש!", צעק סת' לאחור ויצא מהמכון. עכשיו הוא צריך להגיע לעיר אזליה.
= = = = =
במשך יומיים חזרתי על התהליך של ניצחון נגד כל המאתגרים שלי. הם פשוט לא היו ברמה מספיקה כדי לנצח בקרב משולש נגדי. הקהל באצטדיון גדל כל יום, וככה גם ההתרגשות שלהם לראות אותי מנצח בקרבות, נכנסתי למן טרנס בבוקר כשהקרבות התחילו ויצאתי ממנו סחוט מעייפות בערב, עם מספיק אנרגיה כדי להתקלח ולישון.
ביום השלישי התעוררתי עם כדור פרווה על הפרצוף. נבהלתי כשפקחתי עיניים ונערתי את זה מעליי, והסתכלתי מה זה. ויקטיני הסתכל עליי במבט פגוע.
"מה אתה עושה כאן? אל תפחיד אותי ככה!", אמרתי בכעס והסתכלתי סביב.
ראיתי את פורט יושב ליד השולחן במטבח מנשנש קוראסון וקורא עיתון עם כוס קפה קטנה לידו.
"פורט, בוקר טוב. למה לעזאזל ויקטיני היה על הפרצוף שלי?", שאלתי והסתכלתי על ויקטיני שנראה פגוע מאוד בגלל זה שצעקתי עליו.
שלחתי יד מתחת למיטה והוצאתי קופסא של סוכריות גומי, נתתי לו אחת והוא כמובן סלח לי כמו שסוכריות גומי תמיד גורמות לו לעשות.
"הוא ניסה להעיר אותך", אמר פורט ולגם מכוס הקפה שלו.
הוא נעמד והגיע אליי עם העיתון.
הוא זרק אותו על החזה שלי, "מנהיג המכון של העיירה אזליה עם רצף נצחונות בלתי ייאמן של 128", אמר והסתכלתי על השער של העיתון רק כדי למצוא את המשפט שהוא אמר נמצא בכותרת. פורט הדליק את הטלוויזיה, הייתה שם תוכנית בוקר שטראן לא טרח לראות כמעט אף פעם.
"… מה שמעניין מאוד לדעת זה למי הוא התכוון? האם מישהו שלח את כל המאמנים האלה כדי להביס אותו? או אולי זה איזה ארגון שמנסה להשתלט על הליגה הראשית? טראן בעצמו מסרב להתר…" פורט כיבה את הטלוויזיה והתיישב על הספה.
"תקשיב פורט… לא ידעתי שזה יעשה כזה בלגן…", התחלתי להגיד בהתגוננות.
"בלגן? תגיד אתה צוחק?", כנראה המצב היה יותר גרוע ממה שחשבתי.
"טוב, אז הרבה בלגן. הקטע הוא שאני מצטער, לא התכוונתי ל…"
"עצור! מצטער על מה?", שאל פורט בבלבול.
"על הבלגן שעשיתי?", שאלתי רטורית.
"אתה צוחק, נכון? זה היה מדהים. זה בדיוק מה שהיינו צריכים", אמר פורט.
"באמת? למה?", לא בדיוק הבנתי איך היינו צריכים את זה.
"עם הפרסום הזה מנהיגי המכון האחרים יפחדו לפעול, מהלך גאוני.", פורט חייך ברוגע.
"אז… אפשר להירגע עכשיו?", הייתי בלחץ פחות או יותר מהרגע שיצאנו מהפגישה עם שאר מנהיגי המכון.
"כן, עכשיו אפשר." אמר פורט והתחיל להסתובב בדירה.
קמתי ושטפתי פנים מהר, רציתי ללכת למכון ולהגיד לאדם תודה על התמיכה בי, הוא אולי לא יודע את זה אבל המשפט שלו אז זה מה שעזר לי לנצח בקרב הראשון.
"אתה יודע… לא האמנתי שתצליח לעשות את זה", אמר פורט בקול מהורהר.
"חשבתי שיום אחרי זה אקבל את הידיעה שפוטרת… כל יום שעבר רק הגביר את הסיכויים מבחינתי שתיפול, אבל זה… לזה לא ציפיתי", אמר פורט בהתפעלות שלא ראיתי אף פעם.
"זה כלום. פשוט עשיתי מה שיכולתי", אמרתי בהצטנעות.
"מה שיכולת? נלחמת נגד 128 מאמנים במשך שלושה ימים, לכולם פוקימונים שחזקים על הסוג שאתה מתמחה בו ולא הפסדת אפילו פעם אחת. אני חושב שאתה יכול לתת לעצמך קרדיט על זה. קרב משולש… מהלך גאוני", אמר פורט וגרם לי רק להרגיש כאילו הוא מחמיא לי על כלום.
"זאת לא בעיה להביס מאמנים שלא מבינים בקרב משולש בסגנון הזה, זה סגנון שקשה לשלוט בו. לקחה לי שנה שלמה ללמוד לשלוט בו כמו שצריך", אמרתי בשקט.
"בקרבות מחתרת ההם?"
"כן", לא הבנתי למה פורט מתלהב מזה כל כך.
"מה הסיפור, כולה סגנון לא רשמי שהחלטתי להשתמש בו כמוצא אחרון. אתה לא צריך להתרגש מזה יותר מדי".
"אני חושב שאתה לא מבין כרגע את מה שעשית. כרגע היחיד שמחזיק ברצף יותר ארוך משלך בנצחונות הוא סת', ו… טוב, זה סת'. אתה הפכת לתופעה מהלכת בימים האחרונים".
לפתע נשמע דפיקה בדלת.
"אתה… מצפה למישהו?", שאל פורט בחשד והחזיר את ויקטיני לפוקדור שלו.
"לא", למעשה זאת הפעם הראשונה שמישהו חוץ מפורט דופק לי בדלת.
פורט קם לפתוח את הדלת.
"פורט?", נשמע קול מהכניסה.
"סת'" אמר פורט בחצי שאלה, כאילו הוא לא מאמין שהוא באמת כאן.
"אפשר להיכנס?", הוא שאל ופורט פינה לו את הדרך.
הוא נכנס פנימה וראה אותי יושב בסלון. הוא התיישב על הכורסא ופשוט הסתכל עליי.
"אה… אפשר לעזור לך?" שאלתי את סת' שלא בדיוק הבנתי מה הוא רוצה.
"ראיתי שהחלטת להשתמש בשיטה שלי", אמר סת' ונשען על יד אחת שלו.
"שיטה? איזו שיטה?", לא הבנתי מה הוא בדיוק רוצה.
"להילחם בכל הכוח. יש לך סגנון לחימה מעניין, אני מודה. אבל אתה נלחמת בסביבה שמתאימה לך בכל הכוח נכון או לא?", הוא היה הרבה יותר רגוע ממה שהוא היה בפגישה, הוא נראה אפילו… מסתקרן.
"זה לא קשור לשיטה שלך, זאת הייתה… תקיפות", אמרתי עם הפסקה קצרה.
ראיתי את פורט עם פרצוף מופתע וסת' עם פרצוף חושב.
"תקיפות אתה אומר…", אמר בקול מהורהר, "נשמע מעניין. אז אתה בעצם… עומד לחזור למתכונת הרגילה של קרבות רגילים?", שאל סת'.
"אה… אני לא באמת יודע… לא חשבתי על זה בכלל", הודיתי עם חיוך.
"לא חשבת על זה בכלל… אני מבין… אוקיי. אתה תגיע לטורניר הליגה שיתקיים עוד כמה חודשים?", סת' התנהג שונה לגמרי מאיך שהוא התנהג בפגישה.
"טורניר? אבל אין טורניר בליגה הראשית, לא?", שאלתי בחוסר וודאות.
"האמת רציתי לדבר איתך על זה", פורט קטע את השיחה, "עוד מספר חודשים מתקיים הטורניר של מנהיגי המכון, הוא נקרא "מנהיג המכון החזק ביותר", הוא מתקיים פעם בשנה עם שמונת מנהיגי המכון עם רצף הניצחונות הכי גדול. בעיקרון אחרי סת' זה תמיד לאנס עם רצף הנצחונות הכי גדול, אבל אחרי מה שקרה בשלושת הימים האחרונים אני די בטוח שעברת אותו, וכנראה יזמינו אותך לטורניר".
"רגע.. אז עכשיו אני גם צריך להילחם בטורניר?", לא היה לי שום חשק להצטרף לשום טורניר שיכול לסבך אותי עם מנהיגי המכון יותר מהמצב הנוכחי.
"אל תדאג, אתה יכול לסרב אם אתה רוצה. פשוט רציתי לעדכן אותך עליו", אמר פורט בקול מרגיע.
"אתה לא תסרב לזה", אמר לפתע סת' ונעמד.
"אתה תגיע לשם, וגם אני אגיע לשם, ואנחנו נלחם שם, בסגנון הייחודי שלך", סת' התחיל להתקדם לעבר היציאה.
"אבל אתה אף פעם לא משתתף בטורניר", אמר פורט בתמיהה.
"אני מניח שהבחור שלך חשוב אם אני מגיע בגללו. תדאג לזה שהוא יהיה שם", אמר ויצא מהדירה.
"מה הלך פה כרגע בדיוק?", שאלתי, לא היה לי שמץ של מושג מה בדיוק קרה.
"בתקציר, סת' זימן אותך לקרב נגדו בטורניר המתקרב", אמר פורט.
"ויש משהו שעדיין מונע ממני לדחות את ההזמנה?", לא הבנתי מה הסיפור הגדול.
"סת' הוא אחד ממנהיגי המכון היחידים שלא נגדך. אתה באמת רוצה לשרוף את הקשר הזה איתו?"
"כשאתה אומר את זה ככה אני מניח שאני חייב ללכת", אמרתי והתחלתי להתלבש ליציאה למכון.
"טוב אני צריך ללכת. שמור על עצמך טראן", אמר פורט והשתגר בעזרת ויקטיני.
יצאתי למכון ובניגוד לימים האחרונים לא היה תור אדיר של מאמנים שמחכים להביס אותי בכניסה.
מנהיגת המכון לונה נשענה על הקיר בכניסה למכון.
"תראו מי הועיל בטובו להגיע. אני מחכה כאן כבר לפחות שעתיים!", אמרה בעצבנות.
"לא נכון, אנחנו כאן בערך עשר דקות", נשמע קול וראיתי את סלין יוצאת מתוך גומחה קטנה בקיר, זה היה מוזר. לונה הסתכלה עליה במבט עצבני.
"מה אתן עושות כאן?", פעם ראשונה שמנהיג מכון אחר מגיע לבקר במכון שלי.
"באנו לבדוק מה שלומך, טראן, מנהיג המכון של אזליה", אמרה וכנראה ניסתה לחקות אותי עם האמירה כי היא השתמשה בקול באס ועמידה גברית.
"זה אמור להיות אני? כי זה לא דומה", אמרתי והצבעתי עליה.
"האמת, זה די דומה", אמרה סלין עם חיוך.
"לא, זה לא", אמרתי בכעס.
לונה צחקה, "ברור שלא", אמרה בנימה שגרמה לזה להישמע כהפך הגמור, "בכל מקרה, המהלכים האלה שעשית להם… זה היה אדיר!", אמרה לונה וחבטה בי בכתף.
"זה שום דבר… באמת…", אמרתי בחוסר נעימות, זה בהחלט התחיל להימאס עליי.
"שום דבר? אתה שברת את השיא של לאנס בשלושה ימים כשאתה מנהיג מכון בערך שבועיים", אמרה בתדהמה.
"וכל זה כשהצוותים של היריבים שלך מורכבים מסוגים שחזקים על הסוג שאתה מתמחה בו", הוסיפה סלין.
"בכל מקרה, רציתי לשאול אם נראה אותך בטורניר השנתי", שאלה לונה.
"את משתתפת?", שאלתי.
"טוב, זה תלוי בהרבה דברים. אתה תבוא או לא?", היא שאלה בסקרנות.
"אני מניח שאין לי הרבה ברירות אחרי שסת' בכבודו ובעצמו ביקש שנלחם שם", אמרתי באנחה.
"וואו וואו וואו! עצור שנייה! סת' ביקש ממך, טראן, להילחם בו בטורניר?, אתה בטוח שאתה לא מתבלבל עם האנשים?", שאלה בחוסר אמון.
"אני די בטוח שזה היה סת'", אמרתי עם גבה מורמת.
"סת'? לבוש בגדים כסופים? שיער ארוך כסוף? עיניים בצבע מוזר שבחיים לא ראיתי? בחור מצוברח? סת' הזה?".
"טוב, הוא לא היה כזה מצוברח, אבל כן, אני יודע מי זה סת'", אמרתי בחוסר הבנה.
"אתה מנהיג מכון בקושי שבועיים וכבר היית חשוד ברצח, התנגדת למנהיגי המכון הוותיקים, עצרת את הניסיונות שלהם להפיל אותך וגרמת לסת' לאתגר אותך לקרב? אתה בטח משהו ממש מיוחד", אמרה והדגישה את המילים האחרונות.
"אולי תראה לי כמה מיוחד אתה בדירה שלך?", אמרה בקול מפתה.
"בוטון!", צעקה לפתע סלין ואינסינרואר הופיע משום מקום מסתכל עליי במבט עצבני.
"אוף איתך, עד שהצלחתי להיפטר ממנו. אני אשאר בודדה לכל החיים שלי", אמרה לונה והתחילה לדפוק את הראש בקיר. סלין גלגלה עיניים.
"בכל מקרה", אמרה לונה ויצאה מהמראה הדיכאוני שלה "אם גם אתה וגם סת' משתתפים בטורניר. אם ככה… אני חייבת להגיע!".
לפתע הדלת נפתחה ואדם יצא ממנה.
"מנהיג המכון טראן! רק רציתי להגיד, שלושת הימים האחרונים היו מדהימים. אני יודע שלא היה לך זמן בשבילי… רק רציתי להגיד שאני תמיד אהיה לצדך", אמר אדם בביישנות.
"לא היה לי זמן בשבילך? אתה רציני? רק בזכותך ניצחתי בכל הקרבות האלה!", אמרתי, לא רציתי שאדם ירד על עצמו סתם.
"באמת?", גם סלין גם לונה וגם אדם שאלו את השאלה באותו הרגע.
"אם אתה לא היית נותן לי את שיחת העידוד ההיא… בחיים לא הייתי מצליח לחשוב על זה. תודה לך", אמרתי והנחתי יד על הכתף שלו.
"אני שמח שיכולתי לעזור!", אמר בשמחה.
"המ… הוא קצת קטן… אבל חמוד… היי בחור, אדם אמרת, נכון?", אמרה לונה והתקרבה אליו.
"כ…כן?", שאל בפחד.
"מה אתה אומר שאני ואתה נלך לאיזשהו מקום בודד… להכיר אחד את השני לעומק?", אמרה ונשענה על הקיר כשהגב שלו לחוץ לקיר ככה שלא היו לו הרבה ברירות.
"אני… א… אני…", אדם התחיל לגמגם כשאינסנרואר שלה התחיל לגרגר בכעס.
"בסדר בסדר, חתול מציק", אמרה ושיחררה את אדם שברח לתוך המכון כל עוד נפשו בו.
"בכל מקרה, אני מניחה שפעם הבאה שנתראה תהיה בטורניר, אז… נראה אותך שם", אמרה והוציאה פלאפון, היא התקשרה ודיברה עם מישהו בטלפון.
"למה אתן ביחד בכלל?", שאלתי את סלין, הן לחלוטין לא היו יכולות להיראות שונות יותר.
היא משכה בכתפיה, "היא רצתה שנבוא לבדוק מה איתך, לי לא היה אכפת", אמרה כאילו באמת לא ממש אכפת לה.
לונה חזרה בינתיים, "טוב, המונית תהיה פה עוד מעט", אמרה וברגע שאמרה את זה קורבנייט נראה במרחק, מחזיק תא נסיעה.
"הוא הגיע מהר!" אמרה לונה והרימה מבט לשמיים.
דקות לאחר מכן לונה וסלין היו כבר גבוה בשמיים טסות למכונים שלהם.
נכנסתי למכון וראיתי את אדם "היא הלכה כבר?", שאל בחשש.
"היא לא כאן", אמרתי וצחקתי.
"טוב, בכל מקרה. יש לנו קרב מכון להתכונן אליו", אמר אדם ואני הנהנתי בראשי.
סוף סוף חוזרים למתכונת הרגילה, או לפחות הכי רגילה שאפשר לצפות לה כמנהיג מכון. רק קיוויתי שהמצב יישאר ככה הרבה זמן.