השוואה: איזו סדרה טובה יותר – פוקימון או וואן פיס?
מאת Hit Man
"פוקימון" זהו משחק וידאו עבור קונסולת המשחקים "גיים בוי", שנוצר בשנת 1995 על ידי סטושי טג'ירי, ומטרתו היא להלחם ביחד עם חיות כיס (פוקימונים) במאמנים אחרים, לזכות בקרבות, ולהיות מאמן הפוקימונים הטוב ביותר. בדומה לכך, עלילת הסדרה מתמקדת בילד בן 10 בשם אַש קַטְצָ'אם מן העיר פאלט, ועוקבות אחר הרפתקאותיו בדרכו להגשים את חלום חייו להפוך למאמן הפוקימונים הגדול בכל הזמנים. הסדרה עלתה לשידור בשנת 1997. מצד שני, "וואן פיס" היא סדרת מנגה שנוצרה על ידי אייצ'ירו אודה, ופורסמה לראשונה בשנת 1997. עלילת הסדרה שהתבססה על המנגה, מתמקדת בחבורת פיראטים ובמנהיגם קפטן מונקי די. לופי, השואף למצוא את האוצר האולטימטיבי "ואן פיס" ובכך להיות מלך הפיראטים. סדרת האנימה עלתה לשידור בשנת 1999. מטרת המאמר הזה היא לעשות השוואה בין שני סדרות האנימה ולקבוע אחת ולתמיד מי הטובה יותר מביניהן?
לאחר צפייה בפרק הראשון של "וואן פיס" ו"פוקימון", עלתה בפניי תמונה ברורה לגבי זהותה של הסדרה הטובה יותר, ותוך כדי כך, ההחלטה לכתוב את מאמר זה. אתייחס במהלך הכתיבה למימד האלימות בכל אחת מהסדרות, החלום האולטימטיבי כפי שמוצג בהן, מסגרת הפנטזיה והיכולת שלנו כצופים לקבל אותה כמשהו לגיטימי, כמו כן, אבחון את קשר החברות ולבסוף אקבע מי היא הסדרה הטובה יותר. קריאה נעימה.
"וואן פיס" היא סדרה אלימה. התובנה הזו התקבלה לאחר צפייה בתוכנית ואבחנה שכל מה שמוצג שם – הוא למען האדרת חשיבותה של אלימות על מנת לקבל את מה שהדמויות רוצות להשיג. דמותה של מיס אלוידה מתהלכת ברחבי הספינה כשהיא סוחבת בידה נאבוט מקורנן, היא מטילה אימה ופחד על שאר הפיראטים שלה והיא לא חוששת להפגין אלימות כלפי אלה שהיא שודדת, כלפי העובדים שלה וגם כלפי הדמות הראשית. בדומה לה, גם קפטן מונקי די לופי משתמש באלימות גלויה כנגד קובי, כנגד הפיראטים והוא לא נרתע מלגנוב, לפגוע באחרים בצורה מילולית וגם להצהיר בפומבי שהוא מוכן למות על מנת להשיג את מטרותיו.
מטרות אלה הן הנושא השני שארצה לבחון בהשוואה זו. אילו הייתי צריך לבחון מהי מטרת האנימה של "פוקימון", אז היא די ברורה, גלויה ותמימה – להיות המאמן הטוב ביותר בעולם. ואילו מהצד השני, המטרה של הדמויות ב"וואן פיס" היא הרבה יותר אגואיסטית, רכושנית ומהותית – החלום האולטימטיבי שלהן הוא למצוא אוצר. בצע הכסף מעמיד בספק את הנכונות של הסדרה לתת לקהל הצופים שלה, בדומה למימד האלימות, איזשהו מימד של הנאה, מוסר השכל או אפשרות להזדהות. מה גם שבנוסף לכך, אין הדמויות בסדרה בוחלות באמצעים על מנת להשיג את מטרתן; בין אם זה שוד, הפגנת אלימות, ניסיון לרצח ואפילו שחרור פושעים.
לצד מימד הסיפור והמטרה שמלווים את הסדרה, תמיד יושב לו בסיפור המסגרת מימד הפנטזיה. דרך כך יוצרי הסדרות יוצרים עבור קהל הצופים שלהם את האפשרות לעכל את התוכן בצורה קלה יותר, נעימה יותר וכזו שמאתגרת אותם להיות יצירתיים יותר. מימד הפנטזיה הוא אחד החשובים בספרות, טלוויזיה, קולנוע וכיוצא בזה. ולכן, כאשר הצופים ב"פוקימון" מתבקשים לקבל על עצמם את המידע שיצורים ענקיים יכולים להכנס לכדור קטן על מנת שהמאמן שלהם יוכל לטייל איתם בחופשיות – הם מעכלים זאת. יותר מזה, ב"פוקימון", לכל אחת מהדמויות הלא אנושיות יש יכולת להפיק כוח על טבעי מתוכה. בדרך כלל, שימוש מושכל בחיות על מנת להבליט את העל טבעי – יוצר את האפשרות לעכל את החוויה בצורה קלה יותר. אבל ב"וואן פיס" החוקים האלה מקבלים עיוות שאינו מיישר קו עם המציאות. שם, לדמות הראשית יש אפשרות לרמות את החוקים המקובלים ולמתוח אותם – כפי שדי לופי מותח את אבריו – ובכך להציב את הצופים בעמדה שאינה מקבלת את התוכן כמשהו לגיטימי, והצופים נותרים מבולבלים וחסר הבנה.
אך זהו אינו האספקט היחידי שבו "וואן פיס" מפגרת אחר "פוקימון". אני חשבתי שמאחר ועלילת הסדרה של "וואן פיס" מתארת את חיי הפיראטים בשותף, בעוד שעלילת "פוקימון" מתארת חיי מאמן בודד, אז זו תהיה השוואה קלה בנוגע לאיזו סדרה תהיה טובה יותר מבחינת ערך החברות, אך גם פה "פוקימון" מנצחת בקלות. "וואן פיס" מטילה ספק בערך החברות וזו פועלת אך ורק כאשר יש לכל האנשים באותה קבוצה את אותה המטרה. עכשיו בטח מבקריי יטענו שנתון זה גם נכון לגבי "פוקימון", אך פה אחלוק עליהם ואפרט כיצד גם אויביו הגדולים של אַש קַטְצָ'אם (גרי אוק, צוות רוקט ואפילו מנהיגי המכון) מצאו את עצמם בשלב כזה או אחר כשהם עוזרים לו. ומי מאתנו לא זוכר את הפעם שגרי אוק פרגן לאַש קַטְצָ'אם, או את הפעם שצוות רוקט עזר לצ'ריזארד להתקבל לענק צ'ריסיפיק. אכן חברות לשמה.
אם כן, התוצאה ברורה. לאחר צפייה בשתי התוכניות הראשונות של "וואן פיס" ו"פוקימון", מצאתי לנכון להכתיר מנצחת אחת ברורה. אני כמובן מתייחס לסדרה "פוקימון" שרואה לנכון לקדם נושאים כמו: השגת מטרות בדרך חוקית וטובה, היא אינה דוגלת באלימות גלויה, יש לה פן פנטסטי שעובר בצורה חלקה אצל קהל הצופים, ויש בה ערך חברות גדול מהחיים. "פוקימון" היא הסדרה הטובה יותר מכל הבחינות ואני כולי תקווה שתוכלו גם אתם להעריך אותה על כך. אתם מוזמנים להשאיר את התגובות שלכם בנוגע למאמר, ואני מבטיח להתייחס לכולן.