זו אחת האגדות המוכרות מאוד של סינו, והיא נקראת בעברית "האגדה של ווילסטון", היא מאוד מוזרה, כשחושבים על זה. היא מדברת על נער שיש ברשותו חרב, והוא הורג פוקימונים איתה.
איש צעיר, חסר ניסיון וטיפש
בתמימות, הגיע להיות בעלים של חרב.
איתה, הוא היכה פוקימונים, מה שהביא
מזון, עם חוסר דאגה לנטישה.
אלה שלא נלקחו כאוכל, הוא
השליכם, ללא מחשבה נוספת.
אחרי שנה, אף פוקימון
לא הופיע. המזון גדל באופן מצומצם.
האיש הצעיר חיפש את הפוקימונים
החסרים, נדד רחוק.
זמן רב הוא חיפש, ולמרחקים,
גם, עד שמצא אחד.
הוא שאל, "למה אתה מתחבא?"
והפוקימון השיב…
"אם אתה נושא את חרבך להביא
נזק עלינו, עם טפרים
וניבים, אנחנו נגבה את המחיר."
"עם המין שלך, אנחנו ניקח את המחיר
שלנו, לשם כך זה חייב להיעשות."
"עשיתי את זה, בחובה לשמור על עצמנו
ועל זה, אני מתנצל"
לשמיים, האיש הצעיר צעק
את אכזבתו.
"בכך שמצאתי את החרב, אני
איבדתי יותר מדי."
"בכך שניזונתי מכוח, גדלתי עיוור
לכך שלפוקימונים יש חיים."
"אני לעולם לא אהיה אכזרי שוב.
החרב הזאת, אני מגנה וזונח."
"אני מתחנן לחמלה,
על כך שהייתי טיפש."
כך אמר , האיש הצעיר זרק את
החרב על הקרקע, שבר אותה.
בראייה את זה, הפוקימון נעלם
למקום מעבר לראייה.
יש אומרים שהפוקימון המדובר הוא גירטינה, מה שמסביר למה זה קרה בווילסטון. ההסבר הוא שב"מערת טורנבאק" (Turnback Cave), הקרובה לעיר ווילסטון, ניתן לתפוס את גירטינה במשחקים "פוקימון פנינה" ו"פוקימון יהלום". האזור שנמצא מעבר לראייה זה כנראה המימד שבו גר גירטינה. למרות הכל, יש עדיין ספקות שאכן מדובר בגירטינה, כמו לדוגמא: למה שפוקימון עוצמתי כל כך יפחד מבן אנוש עם חרב, או איך גירטינה יכול להתחבא בהתחשב בגודל שלו. אבל זו אכן אגדה מעניינת.